הפורום הזה רגיל לסובלנות ורמת טולרנטיות גבוהה מאוד להרבה גישות וחולשות אנושיות. אני בהחלט מבינה את הגישה הצנועה שאומרת שזה היה יכול לקרות לכל אחד (בכל פעם שקורה כזה דבר זאת המחשבה הראשונה שעולה לי בראש : איזה פחד! האם זה יכול לקרות גם לי?) אבל אפשר גם להבין את התחושות הקשות של הורים לפעוטות שמתוך הזעזוע והחרדה וההשוואה של התינוק שנפגע לתינוק שלהם מתעורר בהם כעס אדיר ועוינות כלפי אותם הורים. אני חושבת שזה סוג של כעס שבתת מודע רוצה להרחיק מאתנו כמה שיותר את הסיטואציה ולחזק את הביטחון "הכל בסדר, הילד שלי בטוח"
אני לא חושבת שיש רגש מקומם בהקשר האסונות הללו: טבעי שהם יעוררו את התחושות הקיצוניות ביותר, לכאן או לכאן
|
תוכן התגובה:
|