|
10/11/2013 12:33
|
ירוקה
|
מאת:
|
|
כתבתי כאן כדי לפרוק, לשתף
|
כותרת:
|
גם אני הייתי פעם אחת מכן. אם רציתי קניתי סבון נוזלי לידיים וגרביים לילדים בלי תכנון מוקדם ורשימות. הייתי קונה לי בקבוק מים ברחוב.
ולכן ההתרסקות היא כל כך קשה.
יש לי חברה שמארגנת לנו תרומות אנונימיות, בעיקר של בגדים וציוד לבית. לבקש תרומות אוכל אני לא מסוגלת. אני רוצה להחזיק איזו מראית עין של נורמליות, של שפיות. ובכל זאת קרה כמה פעמים בחודשים האלו שהיה ארגז עם ירקות ופירות ליד הדלת. הילדים שאלו אם הזמנתי מהאינטרנט, כמו פעם. אמרתי שכן, ועד היום לא יודעת מי השאיר. לא רוצה לדעת. בבית הספר למורות יש לפעמים חוברות או ספרים שנשארו משנים קודמות והן נותנות לילדים. אחרת לא יודעת איפה היינו. היום בבוקר שוב רשמתי במכולת והבטחתי לשלם לו ביום שישי.
אני מרגישה כל כך מופקרת. ע"י הגרוש, הרשויות, הרווחה. קצת רוצה להפסיק לדאוג.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
