העובדות מצביעות באופן מאד חד משמעי: אם אין סיבות (חוזרות או חדשות) לניתוח, לידה נרתיקית אחרי קיסרי בטוחה בהרבה מאשר ניתוח חוזר. כמו כן, הסיכון לקרעים גדל אחרי קיסרי, בלי קשר לאופן הלידה (לעיתים הקרעים מתחילים עוד לפני תחילת הלידה, או במהלך ניתוח קיסרי. למזלנו, הקרעים מתחלקים לשני סוגים. סוג אחד אינו יוצר סיכון או בעיה (וזה הסוג שתואר) וסוג אחר, נדיר בהרבה, הוא הסוג המסכן חיים. הסיכון לקרע מסוכן בויבק, הוא אמנם גבוה יותר מאשר ללא קיסרי, אבל עדיין, הסיכון בכל לידה (גם ללא קיסרי) לניתוח חירום מסיבה כלשהי גבוה פי 7 (שבע!) מהסיכון לקרע מסוכן בלידת ויבק (כאשר החתך הוא "חתך בקיני"). הסיכון עולה אם משתמשים בזירוז, בעיקר מסוגים מסויימים (יש מחקרים שטוענים שלא איתרו עליה בסיכון, אבל יש כאלה שטוענים שיש עליה בסיכון ולכן, לדעתי, עדיף להמנע, ולו ליתר בטחון). המסקנה שלי לפחות, אם כי לא רק שלי, היא שלידה רגילה *טבעית* (בלי זירוז, אפידורל, בסביבה תומכת ובלי סטופרים ו"ניהול לידה אקטיבי" - וכדומה) היא בטוחה ורצויה ובמידה רבה עדיפה על קיסרי חוזר (בלי להכנס להיבטים הנפשיים, ולעדיפות מבחינת התינוק).
המחקר שאת מדברת עליו, מדבר על "לידות רפואיות" - עם זירוזים, עם לחץ של היולדת ושל הצוות, בתנוחת שכיבה מן הסתם, וכל המשתמע מכך. כמו כן, נדמה לי שאין בו אבחנה לגבי סוג הקרע. היום, כל ארגוני הרופאים, הקונבנציונליים לחלוטין, ממליצים על "נסיון לידה" רגילה (שם מקומם לדעתי). לידת ויבק היא לידה שאינה נחשבת כיום ללידה בסיכון (אם כי יש הרבה רופאים שאינם מעודכנים בהמלצות הארגונים...) אך בכל זאת יש בה יחוד ויש חשיבות להכנה, לתמיכה (דולה מועילה ביותר - לפי המחקרים). אפשר לסייע לגוף עוד לפני הלידה, וכך להקטין עוד יותר סיכונים. ונקודה אחרונה: אף לידה אינה בטוחה לחלוטין. גם החיים לאחר הלידה לא ממש בטוחים (100% תמותה...). אנחנו עושים מה שאפשר בשביל שהתוצאות יהיו טובות, אבל רמת סיכון מסויימת קיימת תמיד, בלי קשר למיקום ואופן הלידה/ניתוח.
|
תוכן התגובה:
|