|
17/7/2002 08:19
|
נירה
|
מאת:
|
|
דובה, דומני שרותי התכוונה להענקת שמות לחיות עצמן
|
כותרת:
|
ורותי, כשם שאנחנו נותנים שמות למה שאנחנו רוצים לומר (כן, כן, מה הן המילים אם לא שמות לדברים אמורפיים פחות או ממשיים יותר?) כך גם אנו נותנים שמות לעצמנו. זוהי דרך ההתקשרות וההתנהלות שלנו בעולם. (אגב, מי יודע אם החיות עצמן לא נותנות שמות? שנהמה בגובה מסויים לא מתייחסת לפרט מסויים?) אני באופן אישי לא אוהבת להעניק שמות לרך הנולד שלמישהו אחר יש כבר בעלות עליו- על שם האבא, על שם הסבא, על שם הדוד.. כל תינוק זכותו להוולד אל העולם עם תרמיל נקי ולמלא בו כראות עיניו את מה שהוא בוחר בדרכו, קרמה של מישהו אחר הוא מסע כבד מאוד לתינוק שרק נולד, בעצם, לכל אחד מאתנו. ולא בגלל השם עצמו, אלא כי השם הוא בגד למשהו בעל משמעות. לי חשוב לתת לילד שלי שם שינעם לאזני. כמובן שגם אני אינני חפה ממניעים נוספים, בשם נכנס גם רצוני ודמיוני התת מודע לאיך הייתי רוצה שהילד יגדל להיות (נועם? אייל? תומר?), אבל זה חלק מהיותנו הורים... בכל מקרה, מעולם לא חשבתי ששינוי שם בגיל מבוגר יותר הוא דבר כל כך נורא, אם מישהו מרגיש לא נוח עם הכינוי שלו- אדרבה! שיקנה בגד חדש...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|