לאיריס שלום. לי יש רגשי אשמה כל יום. בכל פעם שבתי בת השנה וחצי חסרת סבלנות או "לא ממושמעת", ואני גוערת בה וכועסת עליה, ואח'כ מסתבר שהיא היתה עייפה או רעבה ואני לא הצלחתי לראות את זה, אני אוכלת לעצמי את הלב. תארי לך איך אני מרגישה כשזה קורה בגלל שהילדה לא מרגישה טוב. לדעתי תמיד יהיו לי רגשי אשמה בגלל משהו שפספסתי או שאולי אני אחשוב שלא עשיתי מספיק טוב, או החמרתי מדי. אבל יחד עם זה אני שלמה עם עצמי כי אני יודעת שאני עושה את המקסימום שלי ואנחנו, האמהות שרוצות להיות הכי טובות שבעולם, בכל זאת לא מושלמות ולפעמים טועות וזה מותר... אז לך ולעצמי אני אומרת את מה שכל יום אני מנסה להפנים- אני אוהבת את הבת שלי ואעשה הכל בשבילה, אבל לפעמים "אפילו" אני יכולה לטעות.
|
תוכן התגובה:
|