מזכרון חלקי ממה שקראתי בMERCOLA.COM ובאתרים אחרים נגד חיסון כגון MIDWIFERY.COM :
שעלת: מסוכנת עד מוות בתינוקות מאד צעירים, מתחת לחצי שנה, ולא יונקים.
הסמפטומים הם בהתחלה שיעולים יבשים מטרידים. לעיתים קצת חום בהתחלה. בהמשך הם שיעולים לחתיים. בעיקר בלילה השיעולים תוקפים. מקיאים מרוב שיעולים, ולעיתים יש חנק ועצירות נשימה בתוך ההתקפות שיעול. בין השיעולים כשמצליחים לשאוף אוויר זה נשמע כמו שאגה. יש תינוקות שהצלעות שלהם נשברות מהשיעולים. זה נמשך לפחות 6 שבועות עד 4 - 5 חודשים עד שזה עובר.
הסיבה שהתינוקות הצעירים מתים מפני שיש להם מעברי אוויר קטנים שנחסמים על ידי הליחה או מתשישות מרוב שיעולים. תינוקות מתחת לגיל חצי שנה שיונקים מקבלים את זה בקלות יחסית, יש להם מספיק כוח לעמוד בזה. המבוגרים יותר מצליחים להתמודד עם זה בהצלחה.
הרבה פעמים קורה שחולים בשעלת לא מאובחנת. מאבחנים את זה כמו הצטננות עקשנית או כמו ברוניכיט או אלרגיה או אפילו אסטמה. הרי כולם מחוסנים מפני זה, אז לא ייתכן שזה שעלת.
מה שמעניין שהרבה פעמים מי שחלה בשעלת, אחרי שעברה לו, התרפא מאלרגיה או אסטמה שהיה לו. יש לי עידות אישית מאבא שלי. הוא סבל מקדחת השחת. מכור לטיפות אף כל הזמן. גם כן היו לו שיעולים אלרגיים כל הזמן במשך הרבה שנים, מהילדות עד שנות השלושים המאוחרות. לפני 5 שנים השיעולים שלו נעשו בלתי נסבליים, הוא הלך לבית חולים, ואבחנו אצלו שעלת ואמרו לו שלא ידאג. אחרי כמה חודשים השעלת עברה, וגם האלרגיה. גם אני קיבלתי שעלת לפני יותר מ10 שנים. אם אנו מחוסנים איך קיבלנו את זה? ועוד משהו, אם שעלת היא יחסית פחות מסוכנת מדיפטריה וטטנוס, למה נותנים את החיסון עם השעלת שיש לו תופעות לוואי מסוכנות?
טטנוס:
מקבלים את זה אם דורכים על דבר חד שבא במגע עם צואה. אם הפצע עמוק - אם מנקים את הפצע מייד, ונותנים לקצת דם לזרום ממנו, זה מונע הדבקות. מטטנוס. המושג של המסמרים החלודים בא מפני שבעבר זה מה שהיה באורוות. יש הרבה פעמים שאנשים דרכו על מסמרים חלודים, למשל במלחמת האזרחים ב1861 - 1865 בארה"ב מאות אלפים נפצעו בה, והיו בשדה קרב והיו שם הרבה סוסים.. למה לא מתועדת שום מגיפת טטנוס? יש שטוענים שהחיסון לא מחסן. בכלל בימינו יש אמצעים יעילים למגר את הטטנוס לפני שזה יהיה מסוכן, אם חולים בה.
דיפטריה: אם נמצאים בקור ובטחב וללא אוכל טרי, ובצפיפות ובלי אוויר צח מקבלים דיפטריה. זה מתחיל כמו מחלת גרון ואז על השקדים והגרון מצטבר קרום אפור לבן שנראה כמו קלף. אם מצטבר מזה יותר מדי נחנקים או שהרעלן מהדיפטריה עלול לגרום לשיתוק ולמוות. אם תופסים אותה בזמן, אפשר באמצעים המודרניים של היום להתגבר עליה. האחוזים שמקבלים אותה בצורתה האלימה לא גבוהים. אם החולה נמצא בתנאים סנטריים נקיים, הוא מתגבר על המחלה.
בספר 'חזרה אל הטבע' נתנו שם טיפול לדיפטריה: לא לאכול, לגרגר עם חותם זהב וכמה צמחי מרפא חריפים כדי לנקות את הזיהום שבגרון. וקומפרסים חמים על הבטן.
על כל השלושת המחלות להומיאופאתיה יש תשובה. במאה ה19 כאשר חלו במחלות האלו, היו אלו שהלכו להומיאופאתים והם התרפאו.
זה תשובות חלקיות. מי שרוצה תשובות מלאות, שיגלוש באתרים שציינתי כנ"ל
|
תוכן התגובה:
|
