פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

23/8/2002 01:44 רותי קרני הורוביץ מאת: עם הפנים קדימה, ועוד זנב קטן מאחור כותרת: נירה יקרה, לא נראה לי שבגלגול זה ייצא לי להסיר מילה שלך מאיפשהו בפורום. בענין המנשא, יכולה רק להשתתף איתך בקבוצת התמיכה (לעורף) של קטנים וסקרנים. בניגוד לכל המומלץ והנאמר, גם אצלנו נתגלתה עדיפות מובהקת לתנוחה מאפשרת השקפת עולם. יען כי כך, לקחנו על הידיים עם הפנים קדימה, כך שהאמה חובקת באלכסון מירך לצוואר/כתף, וברגע הראשון שהתאפשר (לפני חודשיים אפילו), עברנו ל'תינוק רואה עולם' במנשא ההולנדי, שהתינוח הוא וריאציה שלו. ולזנב... סיפור הלידה שלך כבר בבוידעם, למוד סופות עמודים רבות. ואני עדיין תקועה עם ההורים. והפתיחה התקועה. ואבא שנופל על המזרון ומחקה. וזה מגרד לי בקרומי התאים, ומציק לי ולא נותן לדעת לנוח. כי יש בסיטואציה של אשה בצירים, יחד עם שני הוריה משהו שהדעת אינה סובלת. אהיה בוטה. את זוכרת כשאמא באה הנה יפה וצעירה? זה נורא. והרי גם אנחנו הולכות לשם, וילדינו יביטו בנו באותה עין, נגעלת (איכס, הם עוד עושים את זה?), מרחמת-אשמה וכל הג'אז הזה. הלא הורים (שלנו, ולא משנה בני כמה אנחנו, ובני כמה הם), לא אמורים לעשות את זה. וגם לא להתלונן בהיעדרו של 'זה' מחייהם. וכמה נחמדים ועדינים שלא נהיה (הורים ובנים) זה לזה, תמיד יצעק פער הדורות להורים 'התור שלכם כבר חלף מזמן' ולבנים 'בגללכם'. מצטערת אם איני ברורה. פשוט האירוטיות החדה, הברורה של לידה מתקרבת, עם כל המי-שפיר שמזכירים מפל של זרע, היא רגע חריף מכדי לעמת בו גם את הפרדוקס האירוטי שביחסי הורים-ילדים. קרלוס קסטנדה אמר פעם (וכבר סיפרתי, ואני ממחזרת, סליחה), שכל ילד יוצר ב'גוף האנרגטי' או באיזשהו מונח שוהדא אחר, אני מעדיפה לדבר תמיד על מידע, אך לומשנה, - חור. ושהדרך של ההורה להפוך חזרה לאדם שלם היא 'לגנוב את החוד' מילדו. שכן מדובר בהשרדות, ואין דרך יפה מדי להשיג או לומר זאת. מדובר בהשרדות, שהשיוך המשפחתי ממש לא משיג אצלה הנחות. ונדמה לי שלמרות הפוציניו למופעיו, הורים ובנים מנסים להשיג שווה ערך לחוד, בדמות 'בעילה', מלשון השתלטות רכושנית על נפשו של הילד. אני רואה את זה (נדמה לי) במשפט הקטנצ'יק 'ומי החליף לך חיתולים?' ודומיו, דרך מחוות של ביטול, עיווי פנים והשתקה, ואפילו דקיקות מני דק, שלא יוכחו בביתמשפט של מטה. כמו ייחוס באדישות מעושה של מה שאנו מחשיבים כתכונותינו הטובות ביותר אליו. קל לא להבחין. פה הרי כל-כך בוצי ועבה ואיטי וכבד. בקיצור, יקירתי, נראה לי שעמסת לך באותו מעמד משא רב מאד. נירה יקרה,אני חותכת כאן. אמרי אם את רוצה שאמשיך. על שוד, על מצוקת ההומלסים, על עוד דבר או שניים שהנצו בטלפון. ומאחלת לך רשמית ובכתובים מזל טוב, פשע חלב, אושר ועושר. היה תענוג ומלמד לדבר איתך, צלולה כבדולח בזמן המסע, העבודה היומיומית שלך, ולחוות טיפה מהתמצית היקרה, המזככת. תוכן התגובה: תגובות נוספות 22/8/2002  16:32 הי נירה, לא מכירה מנשא כזה - דיאנה 22/8/2002  16:59 דיאננננננה!!! - נירה 23/8/2002  12:56 רותי, תודה... - נירה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש