אחד - שבעצם מה שמבונה בעיני הוא אחוז הזמן ביממה המוקדש אצלם לאכילה.
השני - שמסביר את הראשון - אולי כי "אין לאן לרוץ ואין לאן למהר". לא טורפים בגלל שצריך להספיק, לא אוכלים מהר "כי רק לך מחכים להוריד את המרק לפני המנה העיקרית", לא מסתכלים על השעון ונבעתים... הלואי וככה כולנו נחיה תמיד? אולי.
|
תוכן התגובה:
|