מה שאני אתאר, זו דרך לצחצוח לילד שמסרב. בדרך כלל, ילדים מפסיקים להתעקש, אם הם מגלים, שלא יותרו להם, ומתחילים לשתף פעולה ולפעור פה בעצמם, כך שההשקעה שוה. יושבים על כיסא נמוך או על הארץ. ראש הילד על הברכיים או בין הרגליים, ואנחנו באים מאחור. שמים בעדינות (הכונה לצחצח שיניים, לא לעקור אותן...) אצבע על השפה התחתונה ולוחצים מעט. הפה יפתח, שכן אחרת הלחץ יגרום לשיניים להכאיב לשפה. משאירים את האצבע. תוכחו, שאי אפשר לסגור את הפה. ביד השניה מצחצחים כמה שיותר טוב ולהשתדל בזריזות. עוברים כך לצד שני. יד אחת שומרת שהפה לא יסגר והשניה מצחצחת. תאמינו לי, זה עדיף על טיפולי שיניים. לגבי אפקטיביות הצחצוח: אין ספק! הכי טוב לא לתת חלב אחרי צחצוח. אני מתמודדת עם העניין בשתי דרכים: הראשונה- אני נותנת שלוק מבקבוק המים שלי אחרי היניקה. זה שוטף את החלב. זה יעיל במקרי יניקה מתוך רעב או צמא, לא מתוך יניקת- הרדמה. במקרה שנרדמים, אני מחזיקה לידי במיטה (היונקת ישנה איתי...) מברשת שיניים. אני מעבירה "ויש" בשינה. זה לא מי יודע מה יעיל, אבל עדיף על כלום. כדאי לצחצח בכל מקרה, כדי להסיר את הרובד שנדבק לשיניים, עליו יצמדו החידקים ויתחילו בהפרשת חומצה, כך שכדאי להתעקש על צחצוח אפילו אם מניקים בלילה. לגבי בקבוק חלב בלילה, על כך בשום פנים אל תתפשרו. (אני יודעת שלא מדובר בפולינה וברותי, אבל אולי עוד מישהי תקרא...) אם רוצים בקבוק- שימו מים בפנים בלבד.
|
תוכן התגובה:
|