חנה שלי ינקה עד גיל שנתיים, אך תמיד אני אומרת שאני זוקפת זאת לזכותה. כשהיא היתה בת שנה, התחלתי שנה מאוד אינטנסיבית, לימודים + עבודה + עבודה נוספת, הקורס שלמדתי היה מאוד תובעני, וכלל גם סיורים מחוץ לעיר, ולכן חשבתי שכאשר יהיה סיור של יומיים, היא תיאלץ להפסיק לינוק, אך בחוזרי, העלמה הצעירה (שנה ו4 חודשים) המשיכה לינוק כמו לא היה ניתוק מעולם.
כשהיה סיור של 3 ימים, היה לי ברור שזה הסוף, היום השלישי היה לי קשה, כי לא היו לי אמצעים לשאוב, וסתם הייתי מלאה (היא היתה בת שנה ו8) וכאשר חזרתי, לא האמנתי, הגברת נצמדה לציץ כאילו כלום.
אבל לדעתי הכל תלוי באופי של היונק, יש כאלה שפתאום מסרבים ואי אפשר לשכנע אותם. אני לא יודעת מה להגיד לך, אם הייתי עומדת בפני החלטה כזו (ואכן מי כמוני יודעת כמה זה חשוב לצאת בלי עוד מישהו שתלוי לך על הדד), הייתי מקבלת החלטה בהסתמך על נסיון העבר, אבל תוך לקיחת הסיכון שהיונק הנוכחי יכול להחליט לפעול אחרת.
אם היא נרדמת בלי הנקה, זה כבר מוריד דאגה מליבך, הייתי יוצאת לסופ"ש ומקווה שהיא תמשיך לינוק.
בהצלחה (ספרי לנו בסוף מה היה)
|
תוכן התגובה:
|
