שלום לך,
מהתיאור שלך די ברור שהקושי משלב גם את הנתונים האובייקטיביים (שני תינוקות כל כך קרובים בגיל, הקושי הפיזי של הריונות ולידות) וגם משהו שבאמת סביר שיקרה לכולנו - המטענים הרגשיים, הפחדים והכעסים שגידול ילדים מעורר בנו. זה הזכיר לי שאחד מגדולי התרפיסטים, ויניקוט, כתב פעם על 11 סיבות לכך שהאמא תשנא (!!!) את הילד שלה - וכולן טובות מאד, קראתי ובדקתי. אני לא באמת חושבת שאת או מישהיא אחרת שונאת את הילד שלה, ברור, אבל רציתי לומר שכמו כל חוויה עוצמתית כזו יש גם רגשות אמביוולנטים, שצריך להכיר בהם, להביט בהם בלי פחד, ולתת להם מקום.
אני מצטרפת למילים החכמות של הבנות שקדמו לי, ואני חושבת שכדאי מאד לפנות להתייעצות עם איש מקצוע, כדי ללבן איתו חלק מהרגשות. אם תרצי, אשמח להפנות אותך, אם תפני למייל שלי בצירוף כתובת מגורים.
בנוסף, הייתי מנסה למצוא מה מערכות התמיכה שיכולות לעמוד לרשותך בזמן הקרוב: משפחה, חברים, עזרה בתשלום והכי חשוב, בן הזוג. אני לא אומרת שאת באמת תצטרכי את כולם, אבל עדיף שיהיה בלי שימוש מאשר שאחר כך תחפשי נואשות בלחץ. הכיני מה שניתן לקראת הלידה. אני לא יכולה להדגיש מספיק עד כמה מערכת תמיכה מוצלחת עושה את ההבדל בין חוויה נסבלת לחוויה נוראה ואיומה. זה הכי טריוויאלי והכי נחוץ.
עוד דבר חשוב מאד: דברי עם התינוק הזה על האח שיוולד לו, ודברי עם התינוק שבבטן על רגשותיך. אימרי לו שלפעמים קשה לך, שלפעמים את עייפה ואין לך סבלנות, ושאז את מרגישה אשמה שאת לא מספיק פנויה אליו כפי שהיית רוצה. אל תרגישי מגוחכת לומר את זה בקול רם אל התינוק או אל הבטן. המילים האלו משמעותיות והתינוקות שלך שומעים וגם מבינים מהם הרבה. זה עוזר להם לחוות את המציאות בצורה מתונה יותר, ולהבין מה מתרחש.
|
תוכן התגובה:
|
