אם מישהי עוד תגיע לכאן, זה יהיה נחמד ואם לא - סתם "שפכתי" קצת: תפרים יכולים להיות נוראים אם - עבדת נורא קשה עם האפי-נו, אבל התינוק שלך בחר להיוולד בדרך שבה הוא יצר קרע. אז הקרע אמנם לא נורא, אבל הרופאה המשועממת באותו לילה, שבו הייתי כמעט יולדת יחידה, החליטה שצריך לתפור, למרות שבדיעבד ייתכן והיה אפשר לאפשר התאחות ללא תפירה. אז מרוב שעמום היא החליטה כאמור לתפור, וטוב. יסודי, כלומר.. עם כל הלב (זה ציטוט של הרופא שלי, אליו הגעתי לאחר 10 ימים של כאבי תופת, משככי כאבים ללא סוף, חוסר יכולת לעשות משהו מלבד לבכות, בקושי לנשום, לא לדעת מי אני ומה שמי. ויש עוד פעוטה בבית מלבד הקטן שנולד). תפרים יכולים להיות נוראים, איומים, משתקים, משבשים את חייך עוד חודשים רבים אחרי הלידה. וזה עוד עם אפי-נו. אני לא רוצה בכלל לחשוב מה היה קורה אלמלא היית משתמשת בו.. נכון, היום יש לי בבית תינוק בן שנה (מחר!!), עם ראש גדול וכתפיים רחבות במיוחד, ואני, שנה אחרי, מרגישה עד היום את משמעות הרוחב הזה. מהמקום הזה, אני מאחלת לכולנו לידות טובות, נטולות תפרים.
|
תוכן התגובה:
|