ראשית, לא כל התינוקות זוחלים בגיל שנה וחצי.
יש תינוקות שאינם זוחלים כלל. הם פשוט מדלגים על השלב ההתפתחותי הכל-כך חשוב הזה. כל המומחים מדגישים את חשיבות המעבר בין כל השלבים ההתפתחותיים, לפי הסדר הנכון, משום שמעבר טוב של שלב אחד מבטיח את ההתפתחות הנכונה בשלבים האחרים. דילוג על שלב הזחילה או זחילה 'לא נכונה' (א-סימטרית, למשל) מקבעת דפוסים שישפיעו אח"כ על הכל: ישיבה, עמידה, הליכה, שיווי משקל, ואפילו דברים שנראים עכשיו הרבה יותר רחוקים כמו קריאה וכתיבה.
מעתיקה קטע מתשובה של ענת סימון לגביי נזקי ההושבה המוקדמת:
הושבה מוקדמת מלמדת את התינוק להתיישב בהמשך ע"י אימוץ שרירי הבטן וגרימת נזק לגב בעוד התיישבות מאורגנת נעשיית מעמידת שש או משכיבה על הצד וללא אימוץ של השרירים הנ"ל.
החשיבות היא בהקניית הרגלי תנועה טובים ויעילים יותר.
בנוסף לכך תינוק שעדיין אינו מוכן לישיבה ( ולכן גם אינו מתיישב) יאלץ לפצות על חולשת היציבה של השלד בישיבה ע"י הקשחה של אברים אחרים. ההקשחה או הקיבוע של אברים אחרים בא לפצות על חוסר היכולת להעביר משקל מצד לצד ועל קשיי היציבה .רב התינוקות המושבים יפצו ע"י הקשיחת איזור השכמות אחורה או הקשתה של הגב . תינוק שנאלץ להקשיח עצמו יצבור באברים הללו מתח מיותר שמכורח ההרגל עלול להישאר ו"לשכוח" להשתחרר.
חלק מן התינוקות מתרגלים להקשתה זו של הגב לאחור כל כך עד שאינם מסוגלים לסבול כמעט שכיבה על הגב, ערסול או שכיבה מעוגלת על הצד ובמילים אחרות שוכחים שאפשר גם לעגל את הגב.
ועוד, מתוך תשובה של הדס:
תינוק אמור ללמוד להתישב מתוך עמידת שש ולא בצורה אחרת. עם התפתחות הזחילה, אחד הדברים החשובים שהגוף לומד זה תגובות שיווי משקל והגנה. כך שכשהוא יישב, הוא ידע לאזן את גופו ולשלוח ידיים לרצפה כדי לא ליפול. ילד שיושב לפני שפיתח תגובות אלו, יפול כמו "נחום-תקום" כשהוא ישב או כשמושיבים אותו.
ואחרון, מפי שי זילברבוש:
תהליך הלמידה הכרוך בהתיישבות חיוני מעין כמוהו להתפתחות שיווי משקל והעברת משקל החיונים להליכה.ילד מתיישב לומד לאזן את עצמו ע"י ארגון היחסים שבין הראש לחגורת כתפיים ע"ש אגן ורגליים.ילד "מושב" מאזן את עצמו ע"י נוקשות השרירים וטונוס גבוהה בגב.הרגל שרירי זה עלול להפריע להתפתחות שלבים מוטורים מאוחרים יותר ויצירת הרגלי תנועה ושווי משקל משובשים.
פולינה
|
תוכן התגובה:
|
