אני יכולה לספר לך קצת מניסיוני. היו לי את אותם חששות שאת מעלה. בני האמצעי היה בן שנה ו-11 חודשים שמיה נולדה, הוא קיבל אותה מאוד יפה ובהמון אהבה. למעשה היא מייד הייתה חלק מחייו, המציאות של חייו הקטנים הייתה, שיש שם עוד מישהי. הבעיה היותר גדולה הייתה עם אחיהם הבכור, שתוך שנתיים נולדו לו שני אחים ועד גיל שלוש וחצי היה בן יחיד, לו היה ממש לא קל. פעם חשבתי שההבדל הקלאסי הוא שלוש וחצי-ארבע שנים, היום אני חושבת אחרת... אז נכון, יש פחות זמן, אין את האפשרות להקדיש את מלוא תשומת הלב כמו עם הבכור, אבל לדעתי יש לזה המון יתרונות, בעיית הקנאה מופיעה בעוצמה פחותה, הם משחקים יחד, ואני בטוחה שהם יהיו חברים טובים כשיגדלו. זהו על רגל אחת, אם תירצי להמשיך, אשמח. נשיקות אסנת
|
תוכן התגובה:
|