עצוב על כל מה שקרה ומה שהרופא אומר, אוף הלוואי שזה לא היה!!
ניסיתי לשאול את עצמי אם יש לי עוד משהו לתרום, פרט ללומר לך שאני כמובן מתפללת בשבילך ומחכה לחדשות הטובות. ודווקא מצאתי משהו... לא יודעת אם יתאים. בכל אופן. לפני כמה חודשים טובים, עוד לפני שנכנסתי להריון, עשיתי בדיקה גנטית והיה לי גן של סיסטיק (כלומר, אני נשאית). טוב, אמרתי, ברור שלבעלי אין. הוא עשה, והתקשרו ואמרו שנבוא ליעוץ גנטי, כי יש לו את הגן 5T. כמובן שלא ידעתי מה זה 5T ולא מצאתי חומר על זה. והיעוץ היה בעוד שבועיים. אז היו לי שבועיים שלמים להיות בחרדה. היתי בטוחה שזה אומר פשוט ששנינו נשאים ויש לנו 25% בכל הריון לעובר נושא סיסטיק, צריך יהיה בכל הריון לחכות למי שפיר ואולי לעשות הפלה. לא חדשות טובות במיוחד... ובדיוק באותה תקופה קראתי את "אזורי המשגה שלך". ויש שם פרק על דאגה. דאגה, דאגה קלסית, זה בדיוק היה זה: דאגה למשהו שאין לי שום השפעה עליו, שאולי יקרה בעתיד. ואז תפסתי שאני יכולה לאמלל את עצמי במשך חודשים ושנים עכשיו (עד ההריון, עד המי שפיר, וכך בכל הריון), או לא. ובספר הוא אמר שבכל פעם שאנחנו דואגים למשהו בעתיד (משהו שאין מה לעשות לגביו) אנחנו בורחים ממשהו בהווה, משהו שלא רוצים להתמודד איתו בהווה. ואני ראיתי שזה היה ממש נכון: אני באותה תקופה ממש ברחתי מהלימודים שלי. והחלטתי לא לאמלל את עצמי בכלל על זה, והשקעתי באמת את תשומת הלב שלי בחזרה בלימודים. אף אחד לא האמין איך אני מתמודדת עם חדשות כאלה כל כך טוב, אבל זו לא היתה הדחקה. באמת פשוט שמחתי עם מה שיש לי ולא חשבתי על זה יותר מדי.
זהו בסוף הסיפור שלי נגמר ממש טוב, הסתבר ש - 5T זה לא גן שעושה סיסטיק ומאז כבר הפסיקו לבדוק את זה (היינו בין האחרונים שבדקו להם את זה), מישהי כאן כתבה שזה כן מסוכן אבל לא מצאתי עוד עדות. בכל אופן זה עבר.
ובחזרה אליך... אולי זה נותן לך משהו. אולי תקראי את הספר אם בא לך.
ואם לא - תוך שבוע נדע, נכון?
אז בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|
