קראתי בעצב את ההודעה שלך, וחשבתי לעצמי כמה הדברים נראים קלים וברורים מאליהם כשהכל הולך "כמתוכנן" וכמה בעצם זה קשה ולא מובן מאליו בכלל! אני מחזקת אותך ושולחת לך איחולי הצלחה מהירה ולא מייסרת עד כמה שניתן.
רציתי להתנצל שהפעם לא קראתי את דברי שאר המשתתפות, מקוצר זמן - אני בטוחה שההפסד כולו שלי ומנצלת אם אחזור על דברים שכבר נאמרו.
נשמע לי שדברים שאולי הכאיבו כבר בניסיון הקודם אבל לא הרשית לעצמך להרגיש אותם (כנראה מפני שהמטרה אז היתה חשובה דיה למסך ולהסתיר) עכשיו פורצים החוצה- כעת, כשכבר יש צאצא אחד שצריך לטפל בו, וילד זה לא רק חלום אלא מציאות ממשית הכאב עולה. קטונתי מלייעץ בענייני הטיפולים עצמם, אבל אני יודעת גם יודעת שיש מרכיב רגשי, וכשאת במצב רוח כל כך שפוף וכואב הסיכויים להצליח קטנים. זה מעגל קסמים מרושע במיוחד, ואני מצטערת אם זה נשמע שיפוטי, כאילו יש איזו אשמחה בעניין - אין, אבל הקושי בעינו עומד.
הייתי ממליצה לפנות לצורך קבלת תמיכה בצורה נרחבת יותר באיזושהיא מסגרת - טיפול נפשי היא אפשרות אחת. גם טיפולים אלטרנטיביים, קבוצות תמיכה בחיים או ברשת, או כל ביטוי אחר של תמיכה שמדבר אליך וזמין לך נשמעים לי מתאימים ומוצלחים. באיזה מקום שתרגישי שאת יכולה לעבד את התחושות הקשות, הכאבים והאכזבות שמלווים אותך בחלק חשוב של החיים שלך.
בהצלחה, מחזיקה לך אצבעות!
אורית
|
תוכן התגובה:
|
