את המשפט הנחרץ הזה אני שומעת כמעט מאז שהדובונת נולדה מכל זקני העדה ובעיקר מהוריי. הם טוענים שלתינוק צריכה להיות הפסקה משמעותית באוכל (לפחות חמש או שש שעות) בלילה. לא קיבלתי את זה אף פעם ברצינות והמשכתי להיניק את הילדה לפי הדרישה ביום ובלילה. היא כבר בת עשרה חודשים ולא עשיתי דבר כדי לגמול אותה משתיים-שלוש הנקות הלילה שהיא התרגלה אליהן (ובזמן צינון מספרן גדל משהו). הוריי היו המומים כששמעו זאת. "את משוגעת" - כך אמרו. - "היא כבר גדולה ולא צריכה לאכול בלילה. הקיבה שלה צריכה לנוח. זה כמו אף פעם לא לגמול מחיתולים. אם היא מתעוררת, תני לה מים, לא שד". לא ניסיתי לעשות כעצתם, לא נראה לי שהמים יכולים להתחרות בפעולת שתי טיפות חלב אם המרדימות אותה צ'יק צ'ק בחזרה, אבל אולי יש בזה משהו? האומנם הקיבה צריכה לנוח גם מחלב אם המתעכל מהר במיוחד? ואם כן, מאיזה גיל? האם כדאי לצמצם או להפסיק הנקות לילה לתינוק גדול מסיבה אחרת? שבוע טוב לך ולכל הקוראות!
|
תוכן התגובה:
|