בגיל הזה (ובעצם בכל גיל) לא הייתי הופכת את העיניין ל issue, וזה בדיוק למה שכעס מוביל. הילד מבין שיש לו קלף.
ובכן מניסיוני עם ילדי - כשהברכות מתחילות לרוץ אני פשוט אומרת חד וחלק, בנימה שאינה משתמעת לשתי פנים: "אצלנו בבית לא מדברים ככה!" ומדגישה כי חזרה על המילים תביא להתעלמות מוחלטת שלי מהדובר.
מניסיוני - עובד!.
ולא פחות חשוב, לתפוס שיחה עם הגננת, וכמה שיותר הורים שהנושא מפריע להם, ואפילו עם ההורים של הילד שמלמד.
התעלמות מהאירוע לא תביא לפיתרון, נהפוך הוא. אי תגובה ועקירה מהשורש של דרך התנהגות זו, תיתן לכך לגיטימציה, ואף רמת האלימות עלולה להתגבר. זוהי אלימות בדיוק באותה מידה שילד בגן היה אלים פיזית כלפי ילדים אחרים.
|
תוכן התגובה:
|
