אז כמו שאמרתי - בגידול ילדים יש מעט מאד "חייבים" והרבה מאד "מה מתאים לנו". אם מתאים לך ולה להשאר בבית - אפשר לעשות את זה גם בגיל 15 (ויש כאלו שעושים את זה). במיוחד, שמהיכרותי המועטה את הגנים בארה"ב (מן הסתם לא כולם ואני סתם מכלילה, אבל זה משהו בגישה) זה ממש לא הפסד לא להגיע לשם. מכירה אנשים שטוענים כך עבור המושג גן באופן כללי (אם כי אני לא מסכימה עם הגישה הזאת). נראה לי שאת במין מרוץ להוכיח שאת נותנת לה את הכל גם בלי גן. את יכולה להאט. התעייפתי רק מלקרוא... רוב מה שילדים צריכים (ולא רק בגיל שנתיים. גם בגיל חמש ועשר) זה שיאהבו אותם באמת, ושיקשיבו להם באמת (ולא רק למילים שהם אומרים). כל השאר נובע מזה. לא חייבים לעשות 20 אלף פעילויות. אפשר למצוא הנאה ועניין גם בטיול קטן סביב הבית. גם אם לא היית עושה חצי מהפעילויות שאת עושה (ואפילו יותר) - עדיין, אם זה טוב לכם, אין סיבה לשלוח לגן. הדגש, שוב, הוא על טוב ומתאים לכן. אין קריטריונים חיצוניים (למעט - חייבים לדאוג למזון, לבוש וטיפול סבירים... אני מנחשת שזה בכלל לא סימן שאלה).
|
תוכן התגובה:
|