רותם יקרה,
מניסיוני עם שני ילדים, בחירת מטפלת טובה היא עניין אינטואיטיבי - וזאת אינטואיציה שיש לכולנו, גם אם אנחנו לא מודעים לה או בוטחים בה. אם תחושת הבטן שלך שלילית - ואת יכולה לאמת את העניין בכך שבמשך כמה ימים את היא שתביאי ותאספי את הקטנה מהמטפלת ואולי אף תקפצי לבקר באמצע היום -סביר להניח שיש דברים בגו.
זה הסיפור שלי, ויכול להיות שהוא לא רלוונטי למקרה שלך, ועם זאת נראה לי ששווה לספר אותו:
כשביתי הגדולה הייתה בת 6 חודשים, השארנו אותה עם מטפלת, שקיבלה המלצות ותשבוחות מכל עבר, גם של קרובת משפחה עם השקפת עולם דומה לשלנו. בהרבה מובנים היא הייתה נעימה ומקצועית, ואני חייבת להגיד שלמדתי ממנה דבר או שניים - למשל, על האכלת תינוקות סרבנים ועל שמירה על טוסיק נקי מאדמומיות אצל ילדה שהייתה אלרגית לכל דבר שזז.
אבל מהרגע הראשון הרגשתי שאין בין המטפלת לבין נעמה כימיה. נעמה לא בכתה כשהמטפלת הגיע בבוקר, אבל גם לא שמחה לקראתה. ואני הרגשתי שהמטפלת לא "מאוהבת" בקטנה כפי שאפשר היה לצפות. עברתי פעם בגינה השכונתית ומרחוק היה נדמה לי שנעמה נראית עצובה. היא גם רזתה נורא באותה תקופה, אף שאז ייחסתי את זה לגעגועים לציצי של אמא.
בשורה התחתונה, החזקתי את המטפלת הזאת למעלה מחודשיים, ועד היום יש לי על כך נקיפות מצפון. הבעיה הייתה שלא בטחתי בעצמי, וייחסתי יותר מדי חשיבות להמלצות החמות של אימהות ותיקות ממני אצלהם עבדה המטפלת. ואולי, מטעמים אינוכיים, גם חששתי לעשות שינויים נוספים כל-כך סמוך אחרי חזרתי לעבודה.
בסופו של דבר, בשיחה אקראית עם שכנה (שמשום מה הססה אם להגיד לי משהו) הסתבר לי שהמטפלת בקושי מוציאה את נעמה מהעגלה, לא משחקת איתה בכלל וגם לא מנחמת אותה כשהיא בוכה. בירורים נוספים שעשיתי (אחרי שהצלחתי להתעשת מהבכי ההיסטרי שלי) העלו שהבעל של המטפלת עזב אותה אחרי 20 שנות נישואין זמן קצר לפני שהתחילה לעבוד אצלי, והיא כנראה הייתה שקועה בדיכאון. במקום לטפל בבת שלי, היא הייתה מבלה את מרבית היום בגינה בנמנום על הספסל או בשיחות קורעות לב על מצבה עם כל מי שהיה מוכן לשמוע.
ממרחק של כמה שנים, אני חושבת שבבסיסה המטפלת לא היית אשה רעה, וייתכן גם שהיא טיפלה כראוי בילדים של אותן ממליצות. ולו הייתי צריכה להעסיק אותה במשרד שלי, ודאי הייתי חושבת שזה לא הוגן לפטר אותה דווקא בשעתה הקשה. אבל הצרכים של הבת שלי קודמים, וברור לי לגמרה שהטיפול שלה בנעמה היה רע מאוד. לו הייתי זורמת עם האינטואיציות שלי, הייתי יכולה לחסוך לפיצה שלי את המשבר שללא ספק עבר עליה. אני לא יכולה בכלל לדמיין מה היא חשבה כעברה מידיה של אמא שקרקרה סביבה 24 שעות ביממה, לבילוי של 9 שעות ביום עם אשה שבקושי התייחסה אליה!!!
בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|
