פעם, ישראל הייתה מה שנקרא מדינת רווחה, כלומר שיש לשלטון אחריות מסוימת לדאוג לאזרחיו. ההשקפה הזו, וגם ביטוייה הכלכליים והאחרים הולכים ונעלמים לאט לאט (או שמא מהר). אני נגד. בואו לארה"ב, בואו תראו את כל ההומלסים (ומה שיש פה ושם בארץ זה כלום לעומת מה שיש כאן), בואו תחשבו מה תעשו אחרי שיפטרו אותכם מהעבודה ולא יהיה לכם ביטוח בריאות (תור אצל רופא 150-190$. יש לכם? כנראה שלא, כי פוטרתם מהעבודה), או אם התמזל מזלכם ויש עבודה וביטוח בריאות, תראו כמה כסף אתם צריכים לשלם על כל מנת תרופה. (סתם לסבר את האוזן, בן זוגי שילם 20$(!!!) על טיפות עיניים שבארץ עולות את ההשתתפות העצמית שהיא בוודאי כ-15 שקל אם לא פחות. וזה עם ביטוח!!!!). מענק הלידה שנועד להביא ליותר לידות בבתי חולים, מטרתו המקורית הרי שירבו תינוקות במדינתנו ולעזור לזוגות הצעירים. זה שהיום יש לשנות את תנאי הקבלה שלו ולא להתנותם בלידה בבית חולים זה דבר אחד, אבל מכאן ועד לבטל אותו עוד רחוקה הדרך... היו בטוחים שהכסף שייחסך אם יבוטל מענק הלידה יהיה כלא היה, ולא חשוב אם זה בגלל מימון הפנסיה התקציבית, תוספת לבכירים או סתם החור השחור והגדול של הגירעון. הוא לא יגיע למי שצריך אותו. אחת הבעיות הגדולות בישראל עכשיו היא פערי השכר. כלומר, אמנם יש מי שמרוויח משכורות גבוהות, אך אלף אלפי אחרים מרוויחים משכורות נמוכות (אם בכלל). אז הבה נשאיר את מענק הלידה שיעזור לתינוק ולהוריו, ומי שמרגיש שהוא יכול לוותר על הכסף ילך ויתרום אותו לאיזה ארגון שנראה לו, וכך יהיה סמוך ובטוח שהכסף הגיע לאן שצריך.
ענבר
|
תוכן התגובה:
|