קודם כל הוא ירד הסטרית באחוזונים במשקל מאחוזון 95 לאיזה אחוזון 10 או משהו, ועכשיו הוא גם נעצר בגובה, אמנם נעצר באחוזון מאוד גבוה, אבל נעצר. הוא יונק. המון. ובאמת בפעם הבאה שאנחנו אצל הרופא (לא רוצה ללכת לרופא סתם) אני אבקש בדיקת ברזל כי כידוע, אמא פרימיטיבית שכמוני גם לא נותנת ברזל... לגבי השקדיה: אם אצליח למצוא את הלינק שבו טובה דיברה על סכנות השומשום והטחינה, אז מתעוררת שאלה אם לא יכול להתברר שגם שקדים הם אלרגנים, ולכן אני מעדיפה להמנע (כמובן כשמדובר בילד עם רקע גנטי אלרגני במיוחד...). אני בדרך כלל אוכלת איתו ולפעמים עושה את עצמי אוכלת איתו. אבל תמיד מושיבה אותו בכסא ליד השולחן כי זה ממש עושה לו את זה, רק ,זה" עובר לו אחרי שלוש דקות. כלורמ הכיף מהכסא לו, הוא מוכן לשבת שם שעות ולקשקש עם שאר הסועדים, אבל אל תנסו לדחוף לו משהו לפה: נועל! והבעיה שלי עם כל הלהכניס לו עוף לתפוחים ואבוקדו לאורז וכן הלאה, זה שהילד ממש לא פראייר... גם טעם וגם מרקם מאוד חשובים לו, וכשניסית להכניס אבוקדו לגרבר הוא ממש סרב. אתמול הכנתי מרק וטחנתי אותו מאוד דק אבל נוזלי, נראה איך זה יעבור. ובכל מקרה אנסה דייסות, וגם את המרק של ליאתה שנשנמע טעים ברמות. ויכול להיות שגם לעיסת האוכל תעבוד, כי הוא בדרך כלל רוצה לאכול את מה שאני אוכלת. מה שכן, אתמול בערב מרוב מוטיבציה נתתי לו גם קצת מרק וגם איזה חצי גרבר בערב כשאנחנו אכלנו, ונראה לי שעשיתי לו עוול נוראי כי הבטן הציקה לו בלילה... טוב, אין ברירה, צריך לבוא בצהרים הביתה. ושאלה אחרונה: אני יודעת שמקובל לקרוא בחיתול (כל הזכויות שמורות לדניאלה) אבל חייבת לשאול שוב האם זה שהאוכל יוצא כלעומת שבא (כמו תפוחי האדמה והאבטיח שהוא בלס בפיקניק, ולמעשה גם כמו הגרברים רק שלאלה יש יותר צורה של קקי במקור...) זה לא אומר שמשהו שם לא מתעכל בכלל. האם איזשהו ערך תזונתי נשאר בפנים?
|
תוכן התגובה:
|