פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

25/9/2001 00:48 רותי קרני הורוביץ מאת: האם שמעתי 'חוסמת את האהבה שבחייה בגלל לחץ הגיל המתקרב, והרצון בילד'? כותרת: כמי שעד היום לא הבינה את המושג 'פחד מהצלחה', לבד משתיים שלוש תועלות המשנה המפוקפקות הגלומות באי-ההצלחה, נשמע לי כאילו מדובר בלופ דומה. ושוב אני מביעה את דעתי בנושא שאין לי בו מושג, השכלה, או סימוכין. לתחושתי, מדובר במין הרניה חשיבתית, שדרכה מבצבצת פיסת קישקעס אנושית. מן פלונטר חשיבתי, שמסתתר כמעט בכל אמתחת יהודית, ושבמקרה קל 'למשוך' ממנו החוצה את החוט הזה דווקא (הרצון בילד). לכאורה, צריך לעזור פה לבחורה לבחור, ולפחות לתת לה כלים (כדאי לה להעיף מבט באזור החד-הוריות באתר 'הורים', ולהרים טלפון לדיאנה אידלמן-קרת, ו'לטעום' בטרם החלטה בדרכים אלו ואחרות, או מצד שני לנקוט גישה פטאליסטית וללכת על כל הקופה, או לדבוק באסכולת הבחירה החופשית, ולהתקדם בנתיב בזהירות תוך איסוף מידע, או כל עצה אחרת). מצד שני, משהו פה צווח לי חזק מירכתי המוח שכל שיח ושיג שנעלה כאן, ושסימנו סיוע בניתוב הבחירה, יחטיא את המטרה. מן אחד מאותם מקרים שבהם הדיון נפתח בשאלה האם שתיים ועוד שתיים הם ארבע, ומסתיים כשמחולל הדיון מקבל את שלו, וזה יכול להיות חיווי מסוים של זוית הפה של הנשאל, בזמן שהוא מבטא את צקצוק הלשון בזויות שנפתח לצורך הבעת הצליל תָּ, ובכלל אין זה מעניינו של השואל לברר את הערך האינפורמטיבי של התשובה ארבע. בעצם אולי כן, אך רק כדי שיוכל להמשיך ולקיים בשלווה את הקשב הנדרש לציד התשובה שעניינה אותו בעצם. ושוב אני מתנצלת על שפתי הלא מובנת, אך בכל פעם שאני רואה מה שנדמה בעיני כסדק הנפער בין העולמות, אני מזנקת לעברו בחדווה גדולה, ויסלח לי קרלוס קסטנדה המופלא אם מכרתי ממרכולתו בנזיד עדשים. החויה של שניה לפני שנזכרים בתובנה ישנה-חדשה, ממש שווה עוד מספר שורות של מה שעלול להיתפס כפסולת מנטלית בלתי קוהרנטית. נתקעתי כאן. מפתחות וצוותי חילוץ יתקבלו בשמחה. רגע, נזכרתי בשולי תחילת ההיזכרות - שאולי מדובר בעצם בהחצנת מצוקה של חוסר היכולת להבחין בין קולות, בחרדה שנישאת בכנפיו של רגע התובנה שהקולות שווים, שאין 'אני' אותנטי, עליון, אלוהי, לנוע סביבו. מן מצוקה רליגיוזית מטבעה, שעיקרה אבדן גדול, הצעקה האילמת של מי שבועות תודעה ניתקו ממנו, והמנסה לקנות לו אחיזה חדשה במרחב בעזרת תפיסות משנה יזומות - לדוגמא, להביא ילד. ועוד פיסת ענן של קדם-זכרון, שניה לפני שמתרחק סופית, מתוך שירה של יונה וולך: מה רציתי להגיד יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר ופתאום אתה עומד כמו ילד קטן בסינר לצוואר וחוזר על השאלה מה עשית עם זה שואלים לאן בזבזת את כל זה היה לך סיכוי ואתה תצטרך להתחיל הכל מחדש תוכן התגובה: תגובות נוספות 24/9/2001  15:26 אם יש לה את האומץ ואת הכוחות הנפשיים - איריס הדס 24/9/2001  15:46 לא תמיד בשביל להשיג מה שרוצים - איריס + 3 24/9/2001  17:27 יש תקוה - אלמונית 24/9/2001  20:13 ככה או ככה - נועה 25/9/2001  03:38 רותי,אני קוראת את דברייך כמו שיר... - חברה טובה 25/9/2001  08:47 רותי, ומה שאני רוצה לדעת זה, איך לעזעזל ניקדת את האות ת? לת - אורית 26/9/2001  20:54 התשובה - שני עמודים קדימה לעזאזל (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 26/9/2001  22:33 רותי... למה לעזאזל למה???? חוצמזה, שרק אחרי ששאלתי שאלה דבילית על נקודות וקווים מצאתי את ההודעה ההיא:) -ל"ת - ריש 26/9/2001  23:10 בצחוק! התשובה בגוף השאלה שעליה עניתי (סוג של חידת הגיון בספיישל יום כיפור) (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש