|
11/8/2005 10:45
|
פיר
|
מאת:
|
|
רונה תודה אני מסכימה
|
כותרת:
|
ולכן אמרתי שהיא פתחה לי מחשבה אחרת למה שקרה. מאז כבר ילדתי עוד ילד הנקתי עד גיל שנה וחצי וגמלתי בוות אחת ללא עניין. אבל עם הגדול היה לי קשה לגמול וזה היה אכן ללא גבולות ומאוד לא החלטי מצידי. ולכן גם הגמילה מהחיתולים הייתה קשה בגלל דפוס הפרידה הלאא ברור שכנראה הושרש שאם משהו של פרידה אינו ברור לי כאם עד הסוף ואני עדיין בהתלבטות אני מעבירה מסר לא ברור ולכן בני מרגיש שאולי אם יבכה אם יביע קושי לא בטוח שחייבים להפרד והאם אהיה שם בגדר / בגבול או ישר אזיז את הגבול לאחור ואתן עוד מרחב ואמשוך את הפרידה.
זה שם אותי במקום פגיע של אם לא מספיק טובה או לא מציבה גבולות ברורים ואני ממש בתקופת דאון כללי והפגישה הזו החלישה אותי עוד יותר. ואת השיתוף הזה רציתי לפתוח פה בפורום אני דווקא חושבת שאין לכעוס על הפסיכולוגית הניתוח שלה היה מעניין וכן בכיוון נכון היא לא רצתה לקטול אותי אבל דברים קשים צריכים להאמר והיא לא הכירה אותי מספיק כדי לדעת לאן היא משגרת את החץ - מילא היא לא הייתה מספיק רגישה ואולי יכלה לבחור מילים אחרות - את הניתוח זה לא ישנה זה קשור בדפוסי גמילה.
יש הרבה נשים שמניקות למרחקים מתוך בחירה אבל אז יום אחד זה נגמר ברור עם גבול ינקנו עד עכשיו והנה אנגמר ואז יש גבול ברור ולא חייב לווצר שם דפוס גמילה ארוך ולא מוחלט.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|