אורנה, תודה רבה. מהנהנת גם למקרא כל מילה שכתבת.
וד"ר ליאת. איך העלבתי אותך ואנחנו מסכימות? לפחות מה שכתבת כאן מקובל עלי לחלוטין, חוץ מזה שנעלבת ממני. אז ראשית, סליחה והתנצלות. לא היתה לי שום כוונה להעליב אותך אישית, ואני גם מניחה שכתרפיסטית את בין היותר אמפטיות ביקום, במיוחד לאמהות, על אחת כמה וכמה למיניקות, גם לפי תחומי הכשרתך. זה ברור.
ייתכן שנוכל להפריד את הדיון מרגשות אם אומר הביקורת שלי מובנית בעצם הסיטואציה התרפויטית. צד אחד נצרך, פגיע, בהכרח בלתי מודע לדפוס, או לפחות חסר אונים כלפיו, ונתון להשפעה, ואילו הצד שמנגד - מלומד, חסין, מורשה לאינטרוספקציה, בחינה ואבחנה (שופט) ובעל סמכות להורות דרך ויכולת השפעה.
עצם ההכרה בתופעת ההעברה בטיפול (המטופל משליך על המטפל תכונות ומאפיינים של מערכת יחסים בעייתית שלו עם דמות דומיננטית בחייו בהווה או בעבר) מלמדת על טיב יחסי השותפים בסיטואציה התרפויטית. שמיסודה היא גלגול של יחסיו הרליגיוזיים של אדם עם אלוהיו. כלומר, כמובן שבדרך נתקלים בדרך כלל באמא, או באבא או בבן זוג שתפסו את מקומם, אך בגרעין המגולגל היטב כאמור נח היסוד הרליגיוזי המגולם באובייקט האנושי.
ואת כל מה שאינו הוגן ביחסים אלו, ניתן ליפות ולתקן באמצעים פילוסופיים של מתן ערכים אינפותרפיים, אך ניתן גם להשתמש בהם כבקרדום לחפור בו בבטן הרכה, ואת זה אני משוכנעת שאת, ד"ר ליאת אינך עושה, אך יודעת בבטחה שכמה מקולגייך כן עושים (הרשעות של מטפלים שניצלו מינית לא חסר, אך סיטואציה מינית קלה להבהקה. תארי לעצמך את בני ובני בני סוגי האביוז השונים שאינם כה קלים להבהקה ולהבחנה, ועל אחת כמה וכמה קשים לשחזור).
ולעצם האמירה שמהות התרפיה היא כזו או אחרת. ברור שזה עניין כמותי. לא כל כולו של המניע לטפל הוא יהירות ואדנות. אך עצם היחסים מטפל-מטופל המדגימים את הסוגיה הרליגיוזית של 'צדיק ורע לו' (ברור, אלף אלפי תיקונים והסתייגויות), מבטאים את התשתית הנפשית הדתית הבסיסית של 'חטאתי פשעתי - גאל אותי' (ואני מוכן לשנות או לפחות לשמוע כמה רע הייתי). אחרת, מהי התרפיה? את מה יש לרפא באמצעות טקסטים מדוברים ואחרים?
ובאשר לזהירות המופלגת הנדרשת כדי שלא לתת פתח לקלות הבלתי נסבלת של כוח האמה לצאת ולפעול את מירשעות האביוז, במקום שיש בו מטפל ומטופל אנו מסכימות לחלוטין. היטבת להגדיר זאת מאד בכתבך:
כשאדם מגיע למטפל, ונחשף, הוא, או היא, נמצאת במקום רגיש ופגיע. חלק מהתפקיד של המטפלת הוא לשמור על המטופלת בסיטואציה הזו. לפעמים יש כשלים בשמירה הזו, והמטופלת נפגעת ממשהו שהמטפלת אמרה-אם זה קורה במהלך טיפול, אחרי שכבר נבנה אמון בין המטפלת והמטופלת, והפגיעה אינה גדולה מידי, למטופלת יהיה מספיק ביטחון להעלות את הדברים ללבן אותם, ללמוד מהם ולצמוח בזכות הכשלים האלה. לכן בתחילת טיפול, על המטפלת להיות זהירה וקשובה במיוחד, ולהזהר לא לתת פרשנות מוקדמת מידי.
|
תוכן התגובה:
|
