בחג שבועות האחרון נתבקשנו לשלוח את הילדה לגן עם סלסילת פירות ואיזהשהו מעדן חלב שהילדה אוהבת, אז מילאתי סלסלה בפירות ויוגורט לבן טבעי... זה מה שהיא תמיד אכלה בבית, למעשה עד אותו יום...
כשבאתי לקחת אותה מהגן באותו היום, הגננת ספרה לי שהילדה אכלה את ככככלללל מעדני השוקולד של כל הילדים, ורק בשלה לא הסכימה לגעת.... איזה בושה, לא ידעתי איפה לשים את עצמי. אני יודעת שבעיני כמה אימהות אני נחשבת למשוגעת, וקיצונית בכל מה שקשור לתזונה של הבת שלי. ושלא לדבר על חמותי שמנסה לדחוף לה ממתקים בערך מהיום שנולדה (וגם לזה מצאתי פיתרון- פרטים בהמשך)
השיא היה כשהוזמנו ליומולדת של הילד השכן (שאמא שלו גם ככה חושבת שאני מתאכזרת לילדה). כל הילדים נהנו מהליצנית המפעילה ורק שלי עמדה ליד שולחן הממתקים ולא סגרה את הפה! פשוט לא הפסיקה ללעוס! מעבר למבוכה שהרגשתי, הגעתי למסקנה שאולי הדרך שלי לא נכונה ואולי אני צריכה כצת למתן את החוקים. אז ככה:
בארוחת ארבע, כשמתעוררת משנת הצהריים אני מציעה לה משהו מתוק- לחם עם ממרח שוקולד חרובים, או ממרח שקדים, או ממרח חלבה (מדבש וטחינה גולמית) שאנחנו מכנות "ממרח שוקולד לבן"
או דניאלה (היוגורט האוורירי הזה)
בערב, רק אם אכלה ארוחת ערב טובה, והתנהגה יפה והתקלחה- אני לוקחת חופן של חטיף (עדיפות לביגלה מחיטה מלאה שהיא מאד אוהבת, או קורןפלקס) ושמה בשקית בתור מנת חטיף אישית.
אמרתי לה שבגן אם הגננת מציעה לה וופל או עוגיה- אז היא יכולה לבקש תפוח או פרי אחר במקום הממתק. ואם התפתתה לממתק אז זה במקום הממתק של אחה"צ. היא עומדת בזה מאד יפה, ונראה לי שה"רעב" הזה לממתקים פחת מאז.
אני גם מלמדת אותה שרק יד אחת מחזיקה ממתק (לא צריך וופל אחד בכל יד).
ובשבת בבוקר אני מכינה פנקייק מקמח מלא וסוכר חום. יש לי מתכון מעולה למי שמעוניינת.
בקשר לחמותי שמתעקשת לדחוף לה שוקולדים בכל הזדמנות ("הילדה רזה... צריכה אוכל עשיר בקלוריות"...) לאחרונה החלטתי לא להעיר לילדה כשהיא מתרוצצת בבית הסבתא עם ידיים מלאות בשוקולד שנמס בין האצבעות ונמרח על כל הספות החדשות... אמרתי לסבתא שאני לא אחראית לתוצאות. ולא להאמין, היא הפסיקה להציע לה שוקולד.
|
תוכן התגובה:
|
