|
10/11/2001 14:46
|
רותם א.
|
מאת:
|
|
מחשבות בקשר ל"סדר יום"
|
כותרת:
|
אני גדלתי בחינוך הקיבוצי, שבו פעם הקפידו מאוד על סדר יום קבוע, גם לתינוקות מאוד קטנים. למשל, האמהות היו מגיעות בשעה קבועה בלילה להאכיל את התינוקות, לתינוק שהגיע ל-6 ק"ג הורידו את ארוחת הלילה כי הוא כבר לא היה זקוק לה... ועוד רעיונות שנראים היום מטורפים אבל אז היו מובנים לגמרי.
בכל אופן, זה מביא אותי לכך שגם אני לקיתי כנראה ב"מחלת" סדר יום וכל דבר שלא הסתדר בדיוק לפי השעה היעודה היה מוציא אותי משלוותי.
גם עם התינוק שלי בהתחלה ניסיתי לבנות איזשהו סדר יום עד שהבנתי שהרצונות והצרכים שלו הרבה יותר חזקים מסדר היום שלי...
נראה לי שברגע שקיבלתי את העובדה שכל יום הוא חדש ולפעמים הוא יותר רעב ואוכל כל שעתיים ולפעמים עייף וישן כל היום כמעט ואין טעם לנסות וליצפות את רצונותיו או להכניס אותו לאיזשהי מסגרת, הוקל לי.
אני מנסה ללכת איתו ולהקשיב לו ולא להרדים אותו בשעה מסוימת כי הוא אמור להיות עייף או כי כך החלטתי שיהיה סדר יומו.
זה גם מאפשר לי להיות יותר גמישה ולא להלחץ אם למשל בערב אנחנו רוצים לנסוע איתו ומתקרבת השעה שהוא "אמור" ללכת לישון. כמו שאני מנסה להקשיב לו, אני משתדלת לשלב אותו בפעילות שלנו, אם הוא עייף הוא תמיד יוכל להרדם בעגלה.
זה לא מושלם... ולפעמים עדיין אני מציצה בשעון וחושבת אם הוא אמור להיות עייף עכשיו, אבל רוב הזמן זה הרבה יותר קל
וחוצמ'זה במילא הם כל הזמן גדלים והצרכים שלהם משתנים וכך גם סדר היום...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
