למרות שסדר אני בד"כ מאוד אוהבת. איכשהוא, נראה לי שאם לתינוק שלי יהיה סדר יום אני אהפוך שפחה לסדר היום הזה, ובמקום שאני אתווה את הרצף והתינוק ישתלב לתוכו, יצא שהתינוק ינהל את חיי בקצב העירות-שינה שלו. כך גדל בכורי, חסר סדר יום במודע, ינק סביב השעון, אכל מוצקים שש פעמים ביום, מתי שיצא, נרדם בכל מקום וישן בכך תנוחה, ובאופן כללי נבלע בשגרת חיינו הבלתי שגרתית בעליל - והיה מאושר לאין קץ. רק כשנכנס בגיל שנה וחצי לפעוטון, במסגרת הקיבוצית, שמאוד מקפידה על לוחות זמנים, נהיה לו סדר בבלגן. כשנולדה ביתי, התחוור לי שאי אפשר לחזור על סיפור ההצלחה ההוא. כבר יש ילד בבית, וצריך לקום בבוקר ולהביא לגן בשעה קבועה, ולקחת מהגן. במידה מסויימת, נוכחות ילד בבית מכריחה את התינוק לסגל לעצמו סוג של סדר יום. אז יוצא, שהתינוקת מתעוררת כל בוקר באותה שעה, והיום זורם משם והלאה לקראת הדד-ליין של שלוש וחצי, שאז הגדול חוזר מהגן. באמצע משתדלים שהבלגן ימשך...
|
תוכן התגובה:
|