אבל אין אצלינו ממש "ארוחות", לא בהנקה ולא במוצקים, למעט ההנקה שלפני השינה וזו של היקיצה, שהן ממש הנקות "לפי הספר", שני צדדים, רבע שעה-עשרים דקות כל צד. במשך היום אנחנו די מנשנשות... בכל פעם שאני אוכלת משהו, והיא שולחת עיניים מקנאות, אני מציעה לה כמה ביסים של משהו "שלה", והיא בד"כ לא מעוניינת ביותר מכמה ביסים. ואם קרה מקרה, והיא אכלה הרבה, ולא מעוניינת לינוק, אני שואבת, אבל זה די נדיר. עד כמה שזכור לי, כך היה גם עם הגדול, בלגן מאורגן, והוא היום הכוכב של הגן בכל הנוגע לאוכל. ובעניין הגודש, באופן כללי שמתי לב שיש לי גודש רק כשאני רחוקה ממנה. אם היא איתי, או שהיא יונקת (ולאו דווקא כדי להשביע רעב, אלא בשביל הכיף או כדי להירגע, או להתנחם אחרי נפילה כואבת במיוחד...) או שעצם נוכחותה מונע את הגודש מלהיווצר. מוזר אבל עובדה.
|
תוכן התגובה:
|