מסכימה איתך שכדי לגדל ילדים במדינה שלנו צריך לבחור ולעשות (גם) ויתורים כואבים.
אישית, בחרתי, בדומה לך, במשרה שמאפשרת לי להיות זמינה (יחסית) לילדי, ועדיין אני משלמת מחירים שונים ומשונים (כולל המשפט הלא חביב עלי, "אבל יש לך פוטנציאל לעשות הרבה יותר). בשונה ממך, אני לא מפרנסת יחידה וגידול הילדים אינו בלעדי שלי.
אגב, גם האיש בחר בעבודה גמישה ונוחה כדי שיהיה בזמינות גבוהה לילדים.
בטח שמשלמים גם על זה. היה יכול להרוויח פי 1.5 משכרו אם היה קצת יותר וורקהוליק.
שוב, כפי שאמרתי גם בדיוני עבר - לזמן מוגבל כל אחד מאיתנו יהיה מוכן לעבוד יותר בתנאי שהתגמול יהיה משמעותי לאיכות חיינו בעתיד, לא משו עם השפעה קצרת טווח אלא משו משמעותי.
אולי כשילדנו יגדלו נעשה דברים אחרת, אבל כל עוד הם אינם עצמאיים - אנחנו רוצים להיות לידם ולראות אותם ולא רק רגע לפני השכבתם לישון!
לגבי החופשות - כפי שאמרתי יש חופשות שאני חושבת שיש מקום לקצר ולשנות (השבוע שלפני פסח והאיסרוחגים למיניהם), אבל דווקא החופש הגדול "נופל" על חופשה שנתית של האיש, ובכל מקרה השבוע לפני והשבוע אחרי תחילת השנה האיש בחופש כדי להיות בבית עם ארוחת צהריים חמה, להקשיב לחוויות של הילדים ולסייע במידה ויש קשיי הסתגלות (ולא - הוא לא עובד משרד החינוך או במגזר הציבורי)
הבחירה לנסח את בעית הזמן הפנוי של ילדינו כ"סידור" או "פתרון" מקוממת. ילדים אינם מוצר מדף, עשינו אותם מבחירה ובאהבה והם ראויים למלוא תשומת הלב שלנו ולא "לשעת אהבה" בסיגנון הקיבוצי של פעם. ולגבי המחיר הכלכלי / אישי של גידול ילדים - אני יכולה להגיד שברור שהוא קיים, אבל הוא היה נתון שהיה ידוע גם לפני לידתם. אין אדם שמקבל הוראות ולוחות זמנים בהם הוא מחוייב לההפך להורה.
הטענות לגבי שוטטות ברחובות צריכות להיות מופנות חזרה להורים! זו אחריות שלהם לדעת לאן הילדים הולכים ומה מעשיהם. ביה"ס לא יכול להחליף את הבית (ואישית, אני שמחה על כך!).
אגב, אצלי בבית אין כמעט בייביסיטרים, אם אני צריכה מישו שישמור על ילדי - אני מזמינה את הסבתא ליומיים בילוי נכדים. אני כן נעזרת בצהרונים (שאגב, עובדים גם בחופשות), ומשלמת לא מעט (כי אין לי אפשרות להגיע בצהרי היום לקחת את ילדי מהגנים), אבל מרגע שהם בבית - אני איתם.
חוצמזה גם נשים יכולות להחליט על ימים קצרים. לאיש, למשל, יש לפחות יום בשבוע שהוא קצר משמעותית (לרוב יומיים), ויש אפשרות לעבודה מהבית שמאפשרת לו לראות את הילדים, לטייל איתם ולראות אותם גדלים בנחת!!!
שכני, למשל, עובדים עד שעות מטורפות. יש להם מטפלת (מדהימה ממש) כבר שנים עד שהיא הפכה לבת בית. בנוסף יש יום סבים, ובנוסף לכל אחד מהם יום "מוקדם" יחסית. בחופשות הגנים / ביה"ס הם לוקחים חופש ונוסעים לכל מיני מקומות. זה לא "סידור" זה דרך חיים.
ואני ממליצה לך לקרוא קצת מהתגובות של החותמים כדי להבין למה תגובתי היתה כזו. החופש הגדול או החופשות בכלל לא יכולות להיות אשמות ברעות החולות של החברה שלנו - זו אחריות שלנו כהורים!
|
תוכן התגובה:
|
