אז מה? בית ספר ובית הם דברים שונים. אצלי בבית לא עושים טקס ביום הזיכרון וביום השואה, ובבית הספר כן. אצלי אין תלבושת אחידה ובבית הספר אולי יש. נו. בית הספר אמון על לימוד התנהגות נאותה מבחינת בריאות. אצלינו לימדו על "מזונות הקסם" ועשו מסיבה על טהרת המים והירקות. גמרו את החוברת אז פוף? תם הקסם? עכשיו מותר להתפרע?
בית הספר אמור לפעול על פי חוזרי המנכ"ל. לא יתכן שעל חלקם הוא יצפצף ועל חלק לא. באיזו זכות יש למורות ולהנהלה לכפות חוק על הילדים, אם הן עצמן מצפצפות על החוקים? מדוע שההורים והילדים ירכשו למוסד זה כבוד ואמון, בצורה כזו?
ואחרון: בבית הספר, הילדים הם קהל שבוי. בבית, את תחליטי לתת ממתק. אני אחליט שטופי מחוץ לתחום, ומישהו אחר יחליט שאוכלים רק פטרוזיליה. זה בסדר גמור! את תכנית הלימודים, לא אנחנו קובעים (אם כי יש לנו זכות חוקית להשפיע על 30% ממנה. לא מאפשרים זאת בפועל). באיזה זכות יעזו בבית הספר לסכן את בריאות הילדים? מה המנדט שלהם בעניין האוכל בכלל?
בקיצור, המאבק צודק. בכל בתי הספר התחילו את קרב פחות או יותר עכשיו. ובחלק, יסיימו אחרי פסח, ואף אחד לא ידע לאן הלך הכסף. עצם הפעלת הקרב בבית הספר באמצע היום, היא בעיה. לא כל כך הכסף. אתם טעוני טיפוח (בצחוק) וכך הרבה בתחי ספר. טעונים שיפור דחוף. כך גם רמתן המוסרית של חלק מהמנהלות.
|
תוכן התגובה:
|