לראיה- הוא נהנה בפעילויות אחרות. אם ינסה ( גם אם זה לא לרצונו) וידע שלא, לא טוב/מתאים, גם את תדעי ואז השאלה האם להמשיך להכריח או לא. למה הוא מסרב לקחת חלק בפעילות תחרותית? האם זה בגלל הפחד מכישלון או ליתר דיוק מלא להיות ראשון? יש לי אחד כזה, שמלמדים אותו להפסיד. אם כי קשה. לגבי הטענה של יום ארוך, בתי ספר טראנס אטלנטיים נגמרים בשלוש שלושים וחמש. עם שתי הפסקת בלבד במהלך היום. שלוש פעמים בשבוע יש העשרה עד חמש ורבע. וזו רק המסגרת הבית ספרית. כמובן שיש עוד דברים נוספים. לא רואה ילדים פחות פעילים שמחים ומאושרים. התמודדות זו לא מילה רעה. ולגבי חוגים אחרים, גם באמנות מוסיקה וריקוד יש את אלמנט התחרותיות. אולי לא מפסיד מנצח, אבל בהחלט תחרות. השאלה מה מציק לילד. ומשם אפשר להמשיך.
|
תוכן התגובה:
|