הגדול שלי לא השתתף בחוגים כי היה לו קשה עם מסגרת לא מוכרת, מדריך לא מוכר. היה לו גם קושי דוקא בספורט קבוצתי, למשל כדורגל שניסה- כשיש חבורה של ילדים שצריכים למצוא את מקומם ולהתבלט (כדי שימסרו להם, להעיז לרוץ קדימה)- כל מיני דברים שלילדים בלי קשיים מיוחדים הם טריויאלים, ולשלי היה קשה מאוד.
בגנים גם לו וגם לאחותו לקח הרבה זמן להסכים להשתתף בחוגים (שרובם אגב לא תחרותיים- למשל ריתמוסיקה), פשוט כי זה היה שונה ולא מובנה. הם התחילו להשתתף רק כשכבר הכירו מספיק את המבנה וזה לא היה להם זר. קושי במעברים.
ככל שהם גדלים נהיה להם קל יותר.
האם משהו ממה שכתבתי מהדהד לך? אני חושבת שחשוב להבין את מקור הקושי ולפי זה להחליט אם לדחוף קדימה או דוקא לתת להבשיל. לא כל הילדים אותו הדבר.
|
תוכן התגובה:
|