הייתי צעירה, לא היו ילדים, והיה רע לתפארת. זו היתה אהבת נעורי. היה נורא, אהבתי אותו, אך כל הזמן רבנו, הוא השפיל אותי, כל הזמן חששתי וניסיתי להיות בסדר, ולא עזר. לבסוף התגרשנו. היינו נשואים כשלוש או ארבע שנים, כבר לא בדיוק זוכרת.
חשבתי שחיי הגיעו לקיצם, שכבר לא אתחתן, שאף אחד לא יאהב אותי, שאשאר לבד.
ואז הכרתי את בעלי הנוכחי, המדהים, האהוב.
כך שיש דברים כאלו.
אבל אני מאד מסכימה עם מה שכתבה הקודמת לי - אסור לבנות על זה. אם רע לך - אל תשארי במערכת רעה. אבל האם יהיה משהו אחר? לא ניתן לדעת. אני עד היום לא מאמינה שזה קרה לי.
מאחלת לך הצלחה וכוחות.
|
תוכן התגובה:
|