מציעה לאמץ את כל מה שהיא כתבה, כל מילה בסלע... ורק מוסיפה שגודל ה"תיק" של הילד שלך נקבע באופן ישיר על ידי הדרך שבה אתם ההורים מתמודדים עם זה בבית. ראיתי ילדים שמתייחסים לבעיית הקשב והריכוז שלהם בצורה מאוד עניינית: זה אני, יש לי בעיית קשב וריכוז, זה מה שאני עושה כדי לטפל בזה - וזהו. מעבר לזה אני גם הרבה דברים אחרים... וראיתי ילדים שזה פשוט הגדיר להם את כל ההוויה, שכל בעיה התנהגותית מיד קיבלה את התירוץ "טוב, יש לו בעיית קשב וריכוז..." וזה הפך למאפיין העיקרי של אישיותם - ולא לטובה. אני מבינה לגמרי את הקושי הראשוני בקבלת התיוג הזה, אבל כמו שאת בעצמך כתבת, יש בזה גם הקלה, זו בעיה ידועה עם שם ודרכים לטיפול, וזה מוריד לפחות את כל הדאגות האחרות ש"אולי טעיתי בכך וכך...". אם תתייחסי לנושא הזה כמו לילד שצריך ומקבל משקפיים כדי לראות - תראי שגם לך וגם לבן שלך יהיה הרבה יותר קל. חוץ מזה, כמו שאת בטח כבר יודעת, לאנשים עם בעיות קשב וריכוז יש המון המון יתרונות, ראי כאן (מצטערת, מצאתי רק באנגלית): http://www.addcoach4u.com/positivesofadd.html#positives
אז תיהני מהילד המתוק שלך! ובהצלחה בהמשך.
|
תוכן התגובה:
|