לי יש ילדה עם ADD. זה מצב שונה, כיוון שהיא לא מושכת אש, אבל היא מתקשה מאד לעמוד במטלות היום-יומיות בבית הספר ובבית. אני לא מחזיקה כל כך מהאבחון כמו האחרים. בעקרון עד כמה שידוע לי פסיכולוג הוא לא הכתובת לאבחון אלא פסיכיאטר או נוירולוג ילדים, אבל אני חושבת שהאבחון העקרי הוא שלך. את (והילד) מתמודדת עם אותם קשיים שהיו לפני האבחון, ולהבנתי גם הפתרונות לבעיות הקשב, מלבד הטיפול התרופתי, הם אותם פתרונות שהורים מסגלים לעצמם בהתמודדות היום יומית באופן אינטואיטיבי. לתחושתי האבחון הוא רק לשם ה"תעודה", אם רוצים לבקש הקלות כאלה או אחרות, ולשם מתן תרופות. אם הילד מוסח, לא מצליח לבצע משימות שניתנות לבני גילו למרות שאין לו בעיות בהבנת החומר, אם משימה שצריכה להימשך 10 דקות לוקחת שעה, אם הוא לא מספיק להעתיק מהלוח ולא יודע מה היו שיעורי הבית, אם קשה לו לשבת ליד השולחן רגע אחד לאחר שסיים לאכול, ולא מפסיק לזוז ולהתנדנד בכיסא, אז כנראה שיש לו בעיות קשב וריכוז. לכן גם קצת מפתיע אותי שהאבחון הכה אותך בתדהמה. האבחון הוא לא כמו בדיקת דם ששולחים למעבדה ומקבלים תשובה חיובית או שלילית. האבחון לקש"ר הוא בעצם אך ורק על פי סימפטומים שאת כולם את אוספת ומביאה איתך למאבחן. מבחינה זו הודעתה של הפסיכולוגית שהוא עונה על הקריטריונים לא שונה בכלל מאבחנה שאת עצמך היית יכולה לעשות. רשימת הקריטריונים מופיעה המון ברשת, וכל הורה בעצם יכול לאבחן בעצמו, זו דעתי (גם אם היא לא ממש מקובלת). אני גם לא ממש מבינה את מה שחני כתבה שיש אבחון להפרעת קשב ללא המלצה לריטלין. אני חושבת שהמלצה או אי המלצה מותאמת להלך רוחו של ההורה. ריטלין עוזר להתרכז, נקודה. אגב, גם למי שלא סובל מהפרעת קשב. ריטלין מקל על הקשיים, כמו שאקמול מקל על כאבים. יש אנשים שיקחו אקמול בלי לחשוב פעמיים כי הם רוצים להקל על עצמם, ויש אנשים שימשיכו לסבול וינסו כל מיני דברים אלטרנטיביים וטבעיים כדי להימנע מחומרים כימיים. גם זה וגם זה לגיטימי אבל להבנתי לא קשור לאבחון.
|
תוכן התגובה:
|