http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3944185,00.html
מעניין כי אני רואה סביבי משהו אחר לגמרי. אני רואה המון, המון ילדים בעודף משקל. לא, הם לא הרי אדם בכמו בארה"ב, הם פשוט צ'אבי. בטן עגלגלה, טוסיק בולט. אז יכול להיות שהתרגלנו למראה העסיסי ושכחנו שזה בעצם עודף. ושלא תחשבי שיש לי משהו נגד עודף, אני אישית מתה על שמנמנות. חושבת שקצת צ'אבי יותר שמח מאשר רזה כמו מקל. אבל זה לא משנה מה אני חושבת. הנושא הוא בריאותי וכלל לא אסתטי. קראתי (ואת זה לא אחפש, מישהי אחרת?) שבארה"ב חוזים שעד שנת 2020 50% מהאוכלוסיה תהיה כבר עם סכרת. בד"כ ישראל מפגרת בערך ב - 20 שנה אחרי ארה"ב. וזו מחלה קשה, זה לא סתם. גם בארץ רופאים כבר רושמים סטטינים לילדים.
אז האמת היא שכן, יש לנו בעיה בריאותית. ואנחנו האמהות - עלינו נופל כל התפקיד לטפל בזה. להכין סנדויביצ'ים (או אוכל) יום אחרי יום ולמצוא פתרונות. והילדים רואים ממתקים וחטיפים וכל מיני מאפים משמינים אצל אחרים ורוצים גם. ולמזלי שלי כבר די גדולים וכבר אני יכולה להסביר להם. שאת התוצאות של הג'אנק רואים ומרגישים מהר מאוד. הם בכלל ספורטאים ורואים את עצמם כספורטאים, אז אני מסבירה להם שספורטאים אוכלים אחרת מכולם. וזה קצת עוזר. אבל לא תמיד. זה נושא שאני אישית מתמודדת איתו הרבה. לא ההשמנה של הילדים - שלי באמת רזים ולא חושבת שאי פעם ישמינו, גם הגנים שלנו בכוון הנכון - אבל העניין הזה של איך לחיות בתוך חברה שאוכלת את עצמה לדעת בלי להיות שם ובלי לסבול מדי מהשונות.
|
תוכן התגובה:
|