16/2/2012 20:33
|
אסנת
|
מאת:
|
מאשה
|
כותרת:
|
במקרה גם אני ראיתי את הסדרה (המעולה!) של ג'יימי אוליבר שהזכרת. ממליצה לכולם! את הקטע עם הצ'יקן נאגטס אי אפשר לשכוח...
אני בוודאי לא מטיפה לאכילה לא מודעת או לבורות תזונתית כאג'נדה. גם אני מודעת למרכיבי המזון ובוחרת מה להכניס הביתה ומה לא (ויש הרבה דברים שלא). מה שהתכוונתי לומר הוא שהתעסקות מוגזמת בבחירת המזון – גם לה יש נזקים.
אני מכירה אנשים שאצלם הקטע התזונתי הפך ממש לאובססיה שגורמת סבל נפשי - גם אם לעולם לא יודו בכך. הם פוחדים מאוכל שלא הם הכינו. הם לא אוכלים במסעדות (אף פעם). לא אוכלים אוכל שאנשים אחרים הכינו. הם יסתובבו יום שלם בחוץ וכל מה שיש בסביבה הוא קפה ארומה – והם יעדיפו להשאר רעבים מאשר לאכול שם. מביאים את הילדים לגן מאוחר וממהרים להוציא מוקדם כדי שלא ישתתפו בארוחות הבוקר והצהריים. הרבה שכנוע עצמי מעורב בעניין. וכל זה כדי לאכול "בריא". אז זהו, שאני לא חושבת שזה בריא. בטח לא לנפש. ואת יודעת מה? אפילו לא לגוף. זה לא שחור או לבן - או לאכול טבעוני ואורגני או לאכול ג'אנק כל היום. יש גם באמצע. וכן, אני באמת מאמינה שהתייחסות יותר טבעית וקלילה לאוכל היא גישה נכונה יותר מאשר הדקדקנות שאני לפעמים עדה לה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|