קודם כל ברור שהקושי שלך מובן ובמידה מסויימת אני חושבת שאני במקום דומה. אני לפעמים מוצאת את עצמי מחזיקה את עצמי ממש בכח לא להוריד סטירה לבכורי שבוחר את מילותיו בקפידה ...אבל בחוצפה. אז הוא לא אומר לי תסתמי את הפה הוא אומר לי "תהי בשקט"...הוא לא מקלל ומגדף אבל עושה פרצופים. הוא לא מתעלל באחיו אבל בהחלט יודע להעליב אותו . אצלנו יש שני דברים שעליהם אני מענישה בבית- אלימות- פיזית או מילולית בין האחים ו...חוסר כבוד למי מבני הבית ובעיקר להורים. אין הנחות אין ויתורים אין עיגול פינות. אז היתה לנו תקופה שבאמת היינו צריכים להעניש אותו כל יום כי הוא איבד את הכיוון אבל זה בא עם הסברים ועם דוגמאות ועם שיחות שמבהירות למה ומדוע.הטלנו סנקציות ואני בהחלט מאמינה שאלה היו ימים שבני לא אהב את הבית שלו אבל אחרי כמה ימים קשים לכולנו המסר עבר וחל שיפור משמעותי. אילו סנקציות- בילוי ארוך ומשעמם בחדר, ביטול מפגשים עם חברים, אפילו יצאנו לטיול משפחתי בשבת בבוקר והוא נשאר לבדו בבית,ימים ארוכים בלי מולטימדיה...קשה. תשמעי, אני הייתי שמחה ללכת לייעוץ עם הילד ולקבל טיפים איך וכמה ולמה אבל החיים חזקים מהכל ואין זמן ואין כח ואין חשק..אבל לא להזניח. לא לוותר.לדעתי הכי חשוב זה לדבר לדבר ולדבר ואני אמא חפרנית ללא ספק. בנחישות וברגישות רונה
|
תוכן התגובה:
|