סוי, אני מדברת עם בן השמונה שלי בצורה מאוד כללית, אל נוקבת בשמות של מחלות. מסבירה את ההסבר הפשוט על כך שאוכל בריא הוא אוכל שקרוב לצורתו הטבעית, ומלמדת אותו לשים לב לאורך רשימת המרכיבים, למילים, מספרים ואותיות שאינם מוכרים. כאמא שלו אני מספקת את המידע, שצבעי מאכל הם לא בריאים, נקודה. זה אולי לא מדוייק לפרטי פרטים, אבל זה לגמרי נכון. ראי כאן, נדמה לי שזה מדבר בלשון בהירה ומובנת: http://www.ifeel.co.il/page/17478 ו-ME, בעיני (ומנסיוני) מרבית הדיאטניות (בניגוד למשל לטובה קראוזה שלנו :-)) הן ממש לא אוטוריטה במה שקשור לבריאות, במיוחד כשהן מתייחסות לקלוריות כאינדיקציה העיקרית בנוגע לילדים. אוכל בריא הוא דבר חשוב מאין כמותו בגיל הילדות, אפילו יותר מאשר בבגרות הן בגלל בניית הרגלים והן בגלל בניית הגוף, קלוריות, לעומת זאת, וגם נזק לשיניים, הם אספקטים צרים מאוד של הסוגיה (וקצת ניינטיז, אם יורשה לי). אם ילד אוכל ממתק עתיק שומן טרנס, מלח, סוכר, צבעי מאכל וחומרים משמרים אבל יש בו "רק" 150 קלוריות, המצב בעייתי אמוד. לעומת זאת אם ילד אוכל 300 קלוריות של טחינה משומשום מלא או אבוקדו - שיערב לו.
|
תוכן התגובה:
|