כולנו גדלנו על האידאל האימהי שאמהות תמיד אוהבות את הילדים שלהן. אהבה ללא תנאי. אבל המציאות לפעמים טופחת על פנינו. גם בעניין הזה. וזה גורר תמיד רגשות אשמה - איזו מן אמא אני? ומי בעולם יאהב אותו אם לא אמא שלו? אז מה עושים? - עושים. מורידים את האחריות על הרגשות ולוקחים אחריות על המעשים. את מתארת מצב שהילד אולי משדר איזושהי מצוקה, או קריאה לתשומת לב. או אולי זה משהו אחר. בכל אופן נשמע שהאוירה לא טובה. אני לא יודעת מה הפתרון, אולי יעוץ, אולי הדרכת הורים. בכל אופן חיפוש פתרון ועשייה לטובת שיפור המצב זה מה שאת יכולה לעשות. העשייה תגרום לך להרגיש טוב יותר והידיעה שאת עושה מה שביכלתך עבורו ועבור התא המשפחתי, זה מה שיעזור לך להאמין שאת אמא טובה לבנך. לגבי הרגשות השליליים - מותר לתת להם את המקום שלהם. ומותר להרגיש אותם.
|
תוכן התגובה:
|