את קודמותיי: בהחלט צריך סוג של הדרכה חיצונית או טיפול. אבל מעבר לכך, רציתי לעודד אותך ולומר שיש לך חלק ענק, עצום, ב"אדם שהוא הופך להיות"! קודם כל, הפיכת ילד לאדם זו עבודה מתמשכת שלא נגמרת עד שנות העשרים שלו, ומי כמונו יודע שגם אחר כך משתנים.... אז אם בגיל שמונה הוא כך, זה לא מוצר סופי אלא רק תחילת הדרך!! שנית, חוצפה וזעפנות כלפייך יהיו שם רק במידה שאת מרשה שהם יהיו. כמובן שצריך לעבוד על המקור לתחושות שלו שגורמות לו להתנהג כך; אבל מצד שני, נשמע שלא יזיקו לו כמה גבולות ברורים לגבי התנהגות ראויה כלפי הורים (וכל אדם, בעצם). יכול להיות שאת מרגישה שבעלך בקואליציה עם הילד בהתנהגות כלפייך, וזה עושה את זה יותר קשה. אבל זכותך המלאה - אם לא חובתך - לעמוד על זה שיתייחסו אלייך בנימוס ובכבוד. בהצלחה... וכל הכבוד שפתחת את זה כאן, זה דורש אומץ!
|
תוכן התגובה:
|