לפעמים אני עושה אתה פאזלים/משחקי קופסא, אבל מעט, ואני רוב הזמן מכריחה את עצמי. כנראה די מיציתי את זה עם הגדולה, למרות שגם אתה לא שיחקתי מי יודע מה... הגדולה ידעה להעסיק את עצמה וזה היה נהדר בשבילי. הקטנה פחות יודעת להעסיק את עצמה וזה די מבאס אותי.
אני כן אוהבת להקריא סיפורים ואני חושבת שהקראתי באותה מידה לשתיהן.
בגלל שההפרש גדול אז הגדולה לוקחת חסות (כיף..), ואני קונה בשבילן הרבה דברי יצירה.
מדי פעם אנו עובדות על חוברות עבודה, קצת תפירה, ריקודים, המון שיחות, הרבה טיולים משפחתיים ורכיבה על אופניים (כי אני נהנית מזה).
אני מסירה את הכובע בפני אימהות כמו רונה שנהנות מלשבת ולעשות פאזלים ויש להן סבלנות, אבל אין לי רגשי אשם, כי אני חושבת שלעשות משהו שלא נהנים ממנו לא תורם שום דבר והילד מרגיש בזה. צריך להתנהג טבעי ולדעתי, גם אם את סתם יושבת עם חברות, את שם בשבילו וזה מה שחשוב.
|
תוכן התגובה:
|
