אני חושבת שכלל שאומרים למישהו שהוא *צריך* לאהוב מישהו, אפילו אם זה קול פנימי בתוכו אומר לו שהוא צריך לאהוב מישהו, כך החלק בו שלא אוהב את אותו מישהו, צועק יותר חזק: "שונא אותו!!!!" לא? ככה בכל אופן זה אצלנו, אני חושבת.
ומפנה אותך ללינק ששמתי בהודעה של פ. פה למטה בעמוד זה.
יותר מזה, אין פלא שאח גדול מתנכר לאח קטן או אחות קטנה. הם לא רק לוקחים לו את הצעצועים ואת הלגו ואת הספר, הם לקחו לו את אמא ואבא (אחרי שהוא כבר ממש התרגל שהם רק שלו), ועוד בחמישות כזו מעצבנת, במשך שנים הוא התינוקי המתוקי הזה שכולם גם סולחים לו על הכל, ואילו ממנו, מהגדול, מצפים ומצפים, באים בדרישות, תמיד תומכים בקטן כשהוא מתמסכן... צריך להמשיך? גם אם חלק מזה לא נכון, או שומדבר מזה לא נכון, הרי נדמה לי שהגדול משדר בקולי קולות שכך ה ו א מרגיש.
אני יכולה לספר לך שבאחת הסדנאות שהעברתי אמא אחת גילתה, כמעט במקרה, עד כמה הבת שלה פשוט רוצה זמן איתה, ואיך זה מסתתר מאחורי התנהגויות שונות ומעצבנות של הבת, ואיך אפשר פשוט להיות שם, להקשיב ולתת אמפטיה.
את צודקת, זה דפוס שכדאי לשנות מבפנים. וגם אולי לשים לב אליכם בסיטואציות הללו. איפה זה נוגע בך ובאבא, איך אתם מגיבים. יש פה עבודה, עבודה של הקשבה לילד (לשניהם, האמת) ולעצמכם. אבל כמו שכתבתי בדיון של פ. זה אפשרי וזה מתגמל מאוד!
|
תוכן התגובה:
|
