וגם בגלל זה שתקתי בשיחה מולה ולא התפרצתי. אבל תבינו מה כואב לי: יש ילד קטן שמעניין אותו מאוד ללכת לנסות כדורגל. יש אמא שיש לה שפע זמן פנוי. אדם כל כך פנוי עוד לא פגשתי בחיי. אבל המשפט שהיא אמרה פשוט פגע מאוד "אם אני ארשום את הילד לחוג כדורגל, זה יגזול ממני את הזמן הפנוי". היא רואה את הצרכים שלה הרבה מעל הצרכים של הילד. אם היא היתה מישהי מאוד עסוקה, עובדת, נמרצת - בכלל לא הייתי מתייחסת. אבל אם אחת כמוה אומרת את זה - אז זה נשמע כמו בדיחה גרועה. אני מאוד נעלבתי בשביל הילד. גם כשאנחנו ביחד בקאנטרי עם הילדים, אני תמיד נכנסת למים עם הילדים שלה, משחקת איתם, מעסיקה, הם באים עלי ומבקשים שאעשה להם כל מיני תרגילי מים. הם בכלל לא באים לאמא שלהם. היא לא קמה מהשזלונג. אז אני במים עם 4 ילדים (שלי ושלה) והיא נחה. זה פשוט טיפוס כזה, ואני מרגישה שזה כבר פוגע בי קשה, באופן אישי. אני מוכנה לקחת לה את הילד לכדורגל אפילו. אני פושט יודעת שאם אני אציע לה - היא מייד תסכים, לא תחשוב על ההשלכות. אתן צודקות לגמרי שאסור להתערב, אבל הייתן שותקות במצב כזה בעצמכן? אז לתת להם לגדול כמו צמחים עם אמא בטלנית וזהו? הילדים שלי משחקים כל הזמן איתם, ואני רואה שמתחילים להיווצר פערים ביניהם. פערים שלא הייתי רוצה שיהיו. הייתי מעדיפה שהחברות הזאת תמשיך להרבה שנים, אך אם יימשך ככה - לא אוכל לאפשר זאת, למען הילדים שלי. אתן צודקות - זה הרבה יותר מסתם חוג לכדורגל.
|
תוכן התגובה:
|