24/9/2012 10:41
|
רונה
|
מאת:
|
אני מאוד מבינה את פותחת ההודעה , מאוד מתחברת לדברים של סאלי וממש לא מבינה את ההתקפות שלך מילינאה(?!)
|
כותרת:
|
יש כאן אישה שיש לה חברה קרובה שילדיהם משחקים המון ביחד כך שנראה שיש כאן קשר יומ יומי כמעט. היא מרגישה שהאישה לא ממש "רואה" את צרכי הילדים שלה וזה כואב לה. אני ממש מבנה את זה ומתפלאת שאתן לא.. בשנתיים האחרונות אני גם הפכתי להיות מהאמהות שיכולות להרשות לעצמן להוציא ילדיהן מהצהרון הביתה בשעה 2 בצהריים , לאכול צהריים יחד, לתת מנוחה לילד ולבלות בחוגים אחר הצהריים. מכיוון ששנים לפני כן כן גידלתי ילדים שהיו בצהרון עד ארבע וחצי אז אני לא יכולה אלא לומר תודה לאל שאני יכולה לאפשר זאת לילדיי. חיים אחרים. זה לא שצהרונים זה נורא כל כך אבל תסכימו או לא עבור הילד יש הבדל משמעותי. וצר לי אבל צורם לי כשאני רואה נשים שלא עושות כלום- כלומר נמצאות בבית ולא עובדות ועדיין הילדים שלהן נמצאים בצהרון עד רבע לחמש כל יום. זה לא מסתדר לי בראש ולא בלב. למה לא לתת לילד משהו הרבה יותר טוב אם זה מתאפשר לך? יש לך 6 שעות בבוקר לעצמך ואח"כ הילדים מגיעים- למה להוציא אותם בחמש אם ככה?
עכשיו יש כאן אמא שנוהגת כך ואז הילד מבקש חוג וגם את זה היא לא מוכנה להקריב למענו אני חושבת שהאמא הזו במצוקה מסויימת. המצוקה הזו כן משליכה על ילדיה אם תרצו בכך או לא ולא עניין הכדורגל או המקרמה הוא שמדובר כאן אלא ראיית צרכי הילד בכלל. לכן אני מבינה את פותחת ההודעה רק חושבת שיש להשמע להמלצות של סאלי ב "איך". רונה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|