אני בדרך כל אדם שלא מתערב. יש לי כל מיני דעות, כמו לכולכן. אבל לרוב אני שומרת אותן אצלי. הפעם היתה התלבטות, אם לשמור בבטן או לומר. כי אם זו חברה - אז חייבים לדבר, אחרת זה כבר לא חברות. אמרתי בצורה עדינה - שלי קצת מפריע שבקאנטרי הילדים שלה כל הזמן באים ומבקשים שאלמד אותם לקפוץ ראש, שאזרוק אותם למים, שאסובב אותם וכו". הם לא באים לאמא שלהם כי יודעים שאין מה לחפש שם. והילדים שלי נמצאים שם גם, ומה לעשות, מקנאים! אני קודם כל האמא של הילדים שלי, ואחר כך שלה. ולכן מעכשיו אני אהיה עם הילדים שלי, ואם יהיה זמן - אוכל לתת יחס לשלה. יחד עם זאת הייתי שמחה לראות שגם היא קצת תקום מידי פעם מהשזלונג, ותתייחס לילדים שלה. לא היתה לי ברירה , אלא גם לתת לה את הדוגמה של החוג. אמרתי שהמשפט שלה כאב לי, כי מכל הזמן הפנוי שיש לה, ויש לה המון, היא התה יכולה לתת שעה בשבוע. מצידה היא אמרה, שלפני 10 שנים היא היתה בטיפול פסיכולוגי (לא ידעתי את זה כי לא הכרנו אז) והפסיכולוגית לימדה אותה שכל אדם צריך לחשוב על הצרכים שלו בראש ובראשונה, ורק אחרי זה על הצרכים של אחרים. הפסיכולוגית גם הסבירה לה, אז, שהיא ממש לא צריכה להיות טרודה במחשבות של "מה חושבים עלי אחרים". אמרתי לה שאני מאוד מסכימה עם כל מילה של פסיכולוגית, אבל זה נשמע לי רלוונטי לאדם רווק ללא משפחה. ואחרי 10 שנים ושני ילדים הגישה צריכה להיות פחות קיצונית. החברה שלי עדיין חושבת בסטראוטיפים של אז, מלפני 10 שנים, כשהיתה רווקה. בעצם השיחה הזאת הסתיימה ב"כלום". מבחינתה המילים של הפסיכולוגית - זה סלע. אפילו שכבר עברו כמה שנים והמצב המשפחתי שלה השתנה מהקצה לקצה. היום שוחחתי בבוקר עם בעלי בנושא, והוא אמר שהוא לא ממש מחבב אותה. היא נראת לו אישה מוזרה ואגואיסטית. סיפרתי לו על השיחה שהיתה ביננו, והוא אמר שהיה מאוד שמח אם נתרחק, כי הוא לא אוהב אותה, אבל שאני אחליט לבד מה אני מרגישה. אני לא יודעת מה להחליט. מצד אחד היא אישה טובה, אנחנו שכנות, יש לנו אותו רקע השכלתי, הבעלים שלנו שותפים. מצד שני הקטע של האגויסטיות מפריע לי מאוד. אמרתי לה שלדעתי היא צריכה שוב פעם לגשת לפסיכולוג, משום שהמצב שלה היום בחברה שונה, מהמצב של אז. היום היא אם, והיא ממש לא משדרת "אמא" . וצר לי שהייתי צריכה להיות זו שאמרתי את זה, אבל זה פוגע גם בי ובילדים שלי. וכשזה פוגע בילדים שלי אני לא שותקת, אני דורסת.
מילה ל- myalinea. את כתבת "יש לנו כאן אמא אחת שחושבת מישום מה שהיא צריכה מדליה וכל האימהות האחרות לא מגיעות לקרסוליים שלה " - לא אמרתי זאת, ואני בטוחה שאת יכלה להיות יותר טובה ממני ואין לי בעיה עם זה. אבל כתבת מקודם ש"אסור לשפוט" - והנה - את השופטת בעצמך. בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|