לא מדובר כאן על התערבות במצב שיש בעיה אמיתית כמו בעיה התפתחותית או התעללות בילדים. אפילו לא הזנחה קיצונית. יש כאן הבדל בין סגנונות הורות. אין אמת מוחלטת בנושא הזה ואף אחד לא יודע מה יותר טוב. בעיני, למשל, ילד בן 5 שנמצא בצהרון כל יום לא צריך ללכת ליותר מחוג אחד, אם בכלל. אבל דעתי רלוונטית רק בנוגע לילדים שלי. אני מגדלת את ילדי כמו שאני מאמינה שנכון להם, ואמהות אחרות יעשו מה שהן מאמינות שנכון.
אני משתפת את חברותי בדעות שלי, ומקשיבה לדעות שלהן. אבל הגבול מאד ברור. כל משפחה עושה את הבחירות שלה לגבי הילדים שלה. ולא מדובר על לעצום עינים מול מצוקה, ועל חברה מנוכרת שבה אין עזרה הדדית. כי אין כאן מצוקה, יש כאן שוני בתפיסות, שחשוב לכבד.
כדאי שנזכור שאף אחת מאיתנו לא מחזיקה את התשובה האולטימטיבית לגידול ילדים.
|
תוכן התגובה:
|