אני מופתעת מזה שהדיון לא מסתיים, כנראה שהנושא חשוב. קראתי שוב את התגובות, ואני רוצה לומר שאני מאוד אהבתי את דוגמה של הילד האוטיסט, שאמא שלו לא היתה מוכנה שיתערבו לה, ובסוף לא היתה לה ברירה אלא להסכים עם העובדות, באיחור רב של זמן. את ההודעה הזאת פתחתי ולא חשבתי שאני אשוחח עם חברה, אבל השיחה היתה ולא ממש הצלחתי להגיע לליבה. יש ביננו הבדלים עצומים, יש תהום גדול שמפריד בין הגישה שלי לגישה שלה. היא טיפוס מאוד אדיש, מאוד לא מתחשב, ומאוד מרוכז בעצמו. אני ההפך הגמור, למרות שאני מנסה להיות בזמן אחרון גם באמצע. אני כן חושבת שאדישות יתר יכולה לעשות נזק, כמו שגם התערבות יתר. באמת להיות באמצע זה שביל הזהב, אבל צריך המון המון בגרות ועבודה עצמית כדי להגיע לאמצע הזה. שתהיה לכולנו שנה טובה.
|
תוכן התגובה:
|