** אני ** לא מסכימה לעשות כך וכך. זה לא אומר שהם לא ינסו שוב ויבקשו שוב אחרי 3 דקות - לפי התיאור הם כנראה כן. לכן גם אני הייתי מתבאסת להיות איתם ולבלות איתם ומשתדלת שלא. ניתנה פה דוגמה של לגשת למקרר - בדיוק היה כאן השבוע ילד שניגש לבדו למקרר ולקח קולה, שזה דבר שהילד שלי והרוב המוחלט של החברים שלו לא מעזים לעשות אצל אחרים (אם רוצים אז מבקשים רשות לפחות מהילד המארח, אם לא מאמא שלו), אבל הילד הזה הוא אחד שלא מכיר גבולות כמו שאני רואה לנכון. אז אני אמורה לשתוק לו? לתת לו לעשות מה שהוא רוצה? אם אעשה כך בודאי שהילד שלי ירגיש שאני "נותנת" לילד ההוא יותר מדי חופש- הרי אני נותנת לו יותר ממה שאני מרשה לילד שלי (אצלנו קולה זה על תקן ממתק, לא שתיה רגילה כשצמאים).
לזה התכוונתי. את שמה גבולות לגבי מה **את** מוכנה לעשות איתם, לא מה הילדים האלה יעשו בזמנם החופשי בעולם.
באופן כללי התחברתי מאוד למה שמילינאה כתבה, התנסחה הרבה יותר טוב ממני, וזה למרות שגם אני בגישתי להורות מאוד קרובה אליך ואליה, הילדים נמצאים לפני הצרכים שלי ברוב גדול של הזמן - לפעמים יותר מדי.
|
תוכן התגובה:
|